הקישור הועתק

צילום: Jaba1977 (CC BY-SA 4.0)

מנזר מימי הביניים בכפר זרזמה בעיריית אדיגני, בעמק המיוער של נהר הקוובליאני, 8 קילומטרים מאדיגני ו־30 קילומטרים מאחלציחה. הוא נוסד במאות השמינית–התשיעית בידי סרפיון זרזמלי, ואילו הכנסייה בעלת הכיפה ומגדל הפעמונים של היום נבנו בראשית המאה הארבע־עשרה, בימי בקה הראשון מנדטורתוחוצסי. בכנסייה דיוקנאות של בני ג'אקלי ושל דמויות היסטוריות מהמאה השש־עשרה, ומגדל הפעמונים הוא מהגדולים בגאורגיה. כיום זהו מנזר פעיל.

41.67975, 42.65383 · מדויק OSM
01

אודות

מנזר זרזמה עומד בכפר זרזמה בעיריית אדיגני, בעמק המיוער של נהר הקוובליאני ויובלו הדזינדזה, 8 קילומטרים מערבית לאדיגני ו־30 קילומטרים מערבית לאחלציחה. במתחם בולטים כנסייה בעלת כיפה ומגדל פעמונים; שרדו גם כמה קפלות בנות אולם אחד, חלקן הרוסות. במרחק קצר מהן מצוי מעיין הידוע מימי קדם, ואילו שאר מבני המנזר (תאי הנזירים, חדר האוכל ואחרים) לא שרדו. ב־7 בנובמבר 2006 הוענק למנזר מעמד של אתר מורשת תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית.

צילום: Jaba1977 (CC BY-SA 4.0)

הכנסייה הראשית בנויה בתוכנית של צלב רבוע ויש לה שתי כניסות, בדרום ובמערב; השער הדרומי מתוח באופן חריג לאורך הקיר. בתוף הכיפה 12 חלונות, מחציתם עיוורים, כמקובל באותה תקופה. פרופיל העמודים הפנימיים עשוי מוטות המופרדים ברצועות אופקיות, והגלריה המערבית מדומה, דקורטיבית בלבד. הקירות מצופים בגושי אבן מלבניים, והחזיתות, כמקובל במאה הארבע־עשרה, רב־גוניות ומעוטרות בשפע; גילופים ממסגרים את הדלתות והחלונות, המוטיב השולט הוא הצלב, והחזית המזרחית מעוטרת יותר מכולן. בכנסייה ניכרים היטב כמה מהסימנים החדשים של האדריכלות הגאורגית בת התקופה, עם שינויים בפרופורציות המבנה ובשיטת עיטור החזיתות.

הפנים מצויר. לצד הסצנות הדתיות המסורתיות, בחלקו התחתון של הקיר הדרומי דיוקנאות של שליטי סמצחה מבית ג'אקלי, סרגיס, בקה מנדטורתוחוצסי, סרגיס השני וקווארקווארה, ובקיר הצפוני מתוארות דמויות היסטוריות מהמאה השש־עשרה: בגרט השלישי, מלך אימרתי, סרפיון חורצידזה, גיורגי צ'ורצ'נלי, סימון גוריאלי ואחרים. מגדל הפעמונים, מהגדולים בגאורגיה ומהדוגמאות הטובות ביותר למבנים גאורגיים מסוגו, היה במקור חלק מחומת המתחם, וקומתו התחתונה שימשה כניסה למנזר; הקומה העליונה מתומנת, עם שמונה קשתות, ובה תלויים הפעמונים. שאר הכנסיות הן מטיפוס האולם. בקשת הכניסה של אחת הקפלות שובצה כתובת מהעשורים האחרונים של המאה העשירית, שהובאה ממבנה קדום יותר: השריד העתיק ביותר ששרד מהמנזר.

מסורת / מסדר
הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית; מנזר נזירים באפרכיה של אחלציחה וטאו־קלרג'תי
פרסומת
02

היסטוריה

על מועד ייסוד המנזר יש דעות שונות: המאה השמינית או התשיעית. ייסד אותו איש הכנסייה סרפיון זרזמלי, יליד קלרג'תי, שתולדות חייו מסופרות בחיבור מהמאה העשירית של תלמידו, בסילי זרזמלי. לפי האגדה, תושבי הכפר הפגאנים לא הניחו לסרפיון ולאחיו יואנה לבנות כאן מנזר והתעלמו מאזהרותיו; אז רעדה האדמה, קרקעית הסלע נבקעה ומים עכורים סחפו את הכפר יחד עם הטחנה. לסרפיון סייע רבות השליט המקומי גיורגי צ'ורצ'נלי, שהעניק למנזר החדש כפרים ואחוזות. הכנסייה מימי סרפיון, שבנה האדריכל גרבנלי וככל הנראה הייתה מבנה פשוט, לא שרדה; לפי כמה עדויות הרס את הכנסייה הישנה רעש אדמה במאה השלוש־עשרה. הכתובת מהמאה העשירית ששובצה בקשת הקפלה מספרת על מסע המלחמה של דוד השלישי הקורופלט נגד ברדס סקלרוס: הסיוע הצבאי שהגישו אצילים גאורגים לקיסר הביזנטי בסיליוס השני נגד המצביא המורד בשנת 979.

הכנסייה ומגדל הפעמונים של היום נבנו בשנים הראשונות של המאה הארבע־עשרה, בימי בקה הראשון מנדטורתוחוצסי, שליט סמצחה. בשנת 1544 חידשו את המנזר פטרוניו החדשים, משפחת חורצידזה. הם החליפו חלק מציורי הכנסייה הישנים בחדשים, ובשנת 1577 סגרו בבנייה את קשתות הקומה התחתונה של מגדל הפעמונים והפכו אותה לכנסיית יוחנן השליח. במהלך הזמן פעלו במנזר בסילי זרזמלי, גרמנה זרזמלי, בנדיקטה זרזמלי ואחרים. לאחר הכיבוש העות'מאני של האזור במאה השש־עשרה ננטש המנזר; במאות השמונה־עשרה–התשע־עשרה, מוקפת באוכלוסייה מוסלמית, התבלתה הכנסייה בהדרגה. כל רכושה של זרזמה, האיקונות, הצלבים ומעל לכול השריד הקדוש הראשי, איקונת ההשתנות של זרזמה, מהיצירות החשובות ביותר של אמנות הריקוע הגאורגית, הועברו לגוריה והוצבו בכנסייה חדשה שנבנתה במיוחד בכפר שמוקמדי ונקראה אף היא זרזמה. כיום כל האוצר ששרד מזרזמה שמור בטביליסי, במוזיאון האמנות על שם שלווה אמירנשווילי.

בסוף המאה התשע־עשרה, ביוזמת הדוכס הגדול גאורגי אלכסנדרוביץ', החל שיקום המתחם, שלפי כתובת על קיר הכנסייה הסתיים בשנת 1905; ביצע אותו צמד של אדריכל וצייר, ו. סביניין וא. סלבצב. השיקום פגע בגוני הציורים ובחלקו גם בסגנונם, וכמה פרטים ייחודיים אבדו. בשנת 1921 הוקם במנזר בסיס תיירות, ומשנת 1938 פעל בו מוזיאון. בשנת 1989 קידש הקתוליקוס־פטריארך איליה השני את הכנסייה הראשית, ובשנת 1999 נוסד המנזר מחדש. כיום חיה כאן קהילת נזירים גאורגים, וזרזמה היא מקום עלייה לרגל ותיירות.

בבית העצמות של המנזר שמורים שרידי מי שפעלו כאן, וביניהם גופה שלא נרקבה. היא נמצאה בשנת 1940, בעת בניית מסילת הרכבת בורג'ומי–אחלציחה, ליד הכפר צניסי, כשפורקו הקירות הצמודים לצוק של כנסייה הרוסה: הגופה שכבה במערה שנחסמה באבן ובטיט, ולאחר מכן הועברה למוזיאון לידיעת הארץ באחלציחה. מחקר שהחל בשנת 1970 תיארך את הבגדים בפחמן רדיואקטיבי ל־990±90 שנה; הגופה שייכת לגבר שגובהו 172 סנטימטרים, שמת בגיל 40–45 וככל הנראה צלע. החוקרים הסיקו שהיה איש דת שחי במאה העשירית.

03

מידע לביקור

זרזמה נמצאת 8 קילומטרים מערבית לאדיגני ו־30 קילומטרים מערבית לאחלציחה, בעמק נהר הקוובליאני. זהו מנזר פעיל שבו חיים נזירים, ובה בעת מקום עלייה לרגל ותיירות. את הסדרי הכניסה ואת לוח התפילות בררו במקום.

בטיחות

זהו מנזר פעיל: התלבשו בצניעות, אל תצלמו בזמן התפילה ואל תיגעו בפרסקאות. בחורף ואחרי גשם כבד נהגו בזהירות בדרכי ההרים.

טיפ

בכנסייה הביטו בחלקו התחתון של הקיר הדרומי, שבו מצוירים סרגיס, בקה, סרגיס השני וקווארקווארה ג'אקלי, ובקיר הצפוני, שבו מצוירים בגרט השלישי, מלך אימרתי, וסרפיון חורצידזה. מבחוץ החזית המזרחית היא המעוטרת ביותר; חפשו את הכתובת מהמאה העשירית בקשת הכניסה של אחת הקפלות. העתק קטן של זרזמה, אחלי זרזמה („זרזמה החדשה“), עומד באותה עירייה ליד אבסתומני: הדוכס הגדול גאורגי אלכסנדרוביץ' הזמין אותו מהאדריכל אוטו סימונס, שבנה אותו בשנים 1899–1902, ואת פנימו צייר הצייר הרוסי מיכאיל נסטרוב. כדי לראות את איקונת ההשתנות ואת שאר אוצרות זרזמה, בקרו במוזיאון האמנות על שם שלווה אמירנשווילי בטביליסי.

מקורות

אתרים סמוכים

כל האתרים במחוז

אתרים מאותו סוג

מנזר — כל האתרים

יישובים סמוכים

מחוז

סמצחה־ג'וואחתי

עיריות
6
יישובים
256
אתרים
14
עמוד המחוז
פרסומת