פוקה

פוקה נזכרת לראשונה במאה האחת־עשרה, בימי מלכותו של בגרט הרביעי. עד ראשית המאה העשרים היו הארמנים כבר רובם של תושביה.

בפוקה עומד אתר אדריכלות גאורגית מאמצע המאה האחת־עשרה — כנסיית האולם של נינו הקדושה. היא בנויה מאבנים מסותתות היטב ומונחות ברצף. בפנים מחולקים הקירות בפילסטרים ובהם כותרות מעוצבות, שעליהן נשענות קשתות התמך של הקמרון. באפסיס המזבח שני גומחות גבוהות, חצי עגולות בתוכניתן. עיטור דקורטיבי שרד רק בחזית הדרומית; הדלתות והחלונות מעוטרים בגילוף, ובפנים נותרו שרידי ציור. הכתובת שמעל הדלת מזכירה את יואנה אוקרופירי, הקתוליקוס של קרתלי, והכתובת שמימין לדלת מזכירה את בונה האתר, האומן בוורלי. על פי „התגיירות קרתלי“ עברה נינו הקדושה, בהיכנסה לגאורגיה מארמניה דרך הרי ג'וואחתי, דווקא באזורים האלה.

בשנת 1979 נמצא בפוקה מטמון מטבעות כסף של האילח'אנים מן המאה הארבע־עשרה — 155 דירהמים של כסף. המטבע המוקדם ביותר במטמון מתוארך לשנת 1310 והמאוחר ביותר לשנת 1316; המטמון עצמו נטמן כנראה אחרי שנת 1317. הוא שמור במוזיאון הממלכתי של גאורגיה על שם סימון ג'נשיה.

בכפר פועלים מנזר נשים ומנזר גברים על שם נינו הקדושה. ליד מנזר הנשים בית ספר קהילתי, חדר רפואה וחנות המנזר. משנת 1989, בברכתו של איליה השני, הקתוליקוס־פטריארך של גאורגיה, מצוין בכל אחד ביוני יום בואה של נינו הקדושה לגאורגיה; לחג בפוקה מגיעים הגמונים של הסינוד הקדוש, אנשי כמורה ובני הקהילה. טקס ברכת המים נערך באגם פרוואני.

במפקד 2024 חיו בכפר 1,115 תושבים.