זמו חוויתי

הכפר שוכן בגובה 835 מטר מעל פני הים; מגורי אליו 29 קילומטרים לצד צפון־מערב. לכפר הוענק מעמד של יישוב הר גבוה.

הכפר חוויתי נזכר במקורות היסטוריים מן המאה השש־עשרה; צורתו הראשונה של השם היא רחוויתי. בזמנים שונים החזיקו כאן אחוזות וצמיתים בני תקתקישווילי, בני מצ'בלי, בני חרחאולידזה, בני פוולנישווילי ובני תומנישווילי. במאה השמונה־עשרה נזכרים כבר שני כפרי חוויתי — זמו חוויתי וקוומו חוויתי. התושבים עסקו בעיקר בעבודת האדמה, בגננות ובגידול גפנים, והכפר מילא תפקיד חשוב בהגנת עמק הליאחווי מפני פשיטות הלקים.

בשנת 1859 יצאו חקלאי זמו חוויתי נגד האדון תקתקישווילי. ביום 21 בדצמבר 1921 הביעה אספת תושבי הכפרים הגאורגיים שבעמק הליאחווי — זמו ניקוזי, קוומו ניקוזי, זמו חוויתי וקוומו חוויתי — מחאה נגד האפשרות לצרף את יישוביהם למחוז האוטונומי אוסטיה הדרומית.

משנות ה־1990 מצא עצמו זמו חוויתי בסמוך לאזור העימות בין הגאורגים והאוסטים, ולאחר מכן בסמוך לרצועת הכיבוש. במלחמה בין רוסיה וגאורגיה, ביום 11 באוגוסט 2008, בשעה 14:30 בקירוב, ארבה מחלקת הסיור של הגדוד ה־22 שבחטיבת הרגלים השנייה של צבא גאורגיה למערך הראשי של הטור הרוסי המערבי שנע בדרך המרכזית של הכפר — הטור ניסה לפרוץ מטבתי דרך חתגורובו לעבר וורייני — והצליחה לעכב את התקדמות האויב לזמן מה. בקרב הושמדו טנק אחד ושני רכבי קרב רגלים של גדוד הרובאים הממונע ה־693 שבצבא הרוסי ה־58; בעת הנסיגה נהרג סמל מחלקת המרגמות הגאורגית נוקרי פורצ'חידזה. ביום 12 באוגוסט כבשו הרוסים את זמו חוויתי, הכלילו אותו באזור החיץ שהכריזו עליו, שדדו ושרפו את בתי המקומיים; הכובשים עזבו את הכפר ב־8 באוקטובר.

בשולי הכפר עומדות כנסיות אולם אחד של השילוש ושל גאורגיוס הקדוש משלהי ימי הביניים; נותרה גם קומה אחת של מגדל עגול בתכניתו.

הגאורגים הם 99.4 אחוזים מתושבי הכפר, האזרים 0.3 אחוזים והרוסים 0.3 אחוזים.

במפקד 2002 נמנו בכפר 839 תושבים — 427 גברים ו־412 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 627 תושבים — 319 גברים ו־308 נשים.