אבנו

הכפר שוכן בגובה 720 מטר מעל פני הים; מקרלי אליו 27 קילומטרים.

אבנו הוא מן היישובים הקדומים ביותר בעמק הפרונה המערבית. על גבעת ציחיאנה שרדו יישוב קדום, בית קברות ושרידי מגדל מבוצר, המתוארכים לתקופת הברונזה, לתקופת הברזל ולשלהי התקופה הפיאודלית; מצפון לכפר של היום, ממערב לו ומצפון־מערב לו אותרו שלושה יישובים מן התקופה הפיאודלית ומשלהיה.

שמו בא לכפר בשל מי המרפא שבאדמתו, שבני העמק השתמשו בהם מאז ומקדם; גם וכושתי בגרטיוני ייחס למים החמים של אבנו סגולות מרפא.

במקורות הכתובים נזכר אבנו במאה השש־עשרה, ברשימת הצמיתים והאדמות שהקדישו בני אמירג'יבי למנזר אולומבי. בשנת 1608 העניק המלך לוארסב השני את הכפר לפקידו דוד דויתישווילי, ובשנת 1615 אישר אותו לבני דויתישווילי מחדש; מאז היה אבנו בבעלות בני בגרטיוני־דויתישווילי. לפי מרשם הבישופות של רואיסי משנת 1715 גרו בכפר 31 בתי אב.

בשנות הלקיאנובה, משנות ה־1720 וה־1730 ואילך, ספג אבנו חורבן כבד עם שאר יישובי עמק הפרונה: מפסק דין מן ה־18 בספטמבר 1798 בעניין חלוקת נכסי דויתישווילי מתברר שאוכלוסיית הכפר ירדה בתוך 80 שנים לחמישה בתי אב, וברשימת קרתלי־קחתי משנת 1799 הכפר כבר עמד ריק. בראשית המאה התשע־עשרה קם אבנו מחדש: לפי מסמכי 1818 מתוך חמישה בתי האב שגרו בו ארבעה היו בני קוקולשווילי ואחד בן סביסקוורדזה.

הגאורגים הם 99.2 אחוזים מתושבי הכפר.

במפקד 1989 נמנו בכפר 407 תושבים; מפקד 2002 מנה 368 — 171 גברים ו־197 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 239 תושבים — 113 גברים ו־126 נשים.