צאגוולי הוא כפר במזרח גאורגיה, בעיריית חשורי שבחבל שידה קרתלי, בעמק נהר לופניסצקלי, יובלה הימני של הפרונה המערבית. הוא מרכז קהילה שבה נכללים זמו ברולוסני, קלדיסצקרו, טיטוויניסצקרו, קוומו ברולוסני, צ'ורצ'נה וצגוורי.
אודות
הכפר שוכן בגובה 880 מטר מעל פני הים; מחשורי אליו 30 קילומטרים. בצאגוולי עומדים מבצר־אולם וכנסיית גאורגיוס הקדוש.
דרך צאגוולי עברה הדרך שקישרה את האזור עם מערב גאורגיה, והעם קורא לה עד היום הדרך האימרתית. היא החלה בעמק קוונתקוצה, באביסי, הגיעה לצאגוולי, ומשם, דרך צ'ורצ'נה וצ'רתחווי, עברה לקורבולי, ומסצ'חרה ומצ'יאטורה אל גלתי וקוטאיסי.
את הדרך הזאת שמר הביצור בעל ארבעת המגדלים של צאגוולסתווי, שנבנה עוד בימי קדם. בגרט הרביעי, סבו של דויד הבנאי, חידש אותו, ואילו על זמן בנייתו של המבצר שותקים המקורות הכתובים.
המבצר נבנה מאבן סדוקה בטיט של סיד והיו בו ארבעה מגדלים. משרידיו לא נותר היום דבר, אם אין מונים את ערמות הסיד הכבוי שהתקשו: את חידוש המבצר ניסו, כפי הנראה, במאה השבע־עשרה ובמאה השמונה־עשרה, אך בגלל המצב הפנימי והחיצוני הסבוך לא עמדו בכך, וטיט הסיד נותר בלא שימוש. את המצודה הרסו בשנות ה־1930 והניחו אותה בדרכים, וחלק ממנה השתמשו התושבים לבניית בתים.
המקורות הכתובים על צאגוולי דלים; הכפר נזכר לראשונה ב„חיי קרתלי“, בחיבורו של ההיסטוריון של דויד הבנאי. אביו של דויד, גיורגי השני, לוחם אמיץ אך מדינאי חלש, לא העז לשאת את שרביט המלוכה הכבד, ובידו הוא הניח את כתר המלוכה על בנו הצעיר דויד, שעבר מצאגוולי לקוטאיסי.
לדויד הבנאי היה בצאגוולי ארמון קיץ — מצודת צאגוולסתווי. צאגוולסתווי והמצודה שכנו ממערב לכפר של היום, במקום שהעם קורא לו עד היום גלוונבי, כלומר החומות.
משנת 1976 החלו בצאגוולי חפירות ארכאולוגיות, שבראשן עמד מוסמך המדעים אלכסנדרה רמישווילי. בחפירות נמצאו חפצים רבים מאוד מתקופת האבן ומתקופת הברונזה, וחלק גדול מהם שמור במוזיאון לידיעת האזור בחשורי.
מלבד המצבות הארכאולוגיות שרדו בכפר חורבות של כנסיות ואתרי יישוב מן התקופה הפיאודלית. בשטחו של צאגוולי יש עד שלושים אתרי יישוב ארכאולוגיים: אדמת רזו, קווירלה קרי, גורוקו, אדמת בני קוויניקדזה, צ'וצ'קולי קרי, גלוונבי, טבבי, הצפצפות של בני מיקלה, אדמת גיגו, יערו של זקה, פטרה לשה ואחרים.
אתרי היישוב מן התקופה הפיאודלית הם הגדר היבשה של בני קוויניקדזה, מכרתו של אוסנדזה, מעגן הרפסודות של בני חראוליה, צצחוובי, גלוונבי, צ'וצ'קולי קרי, ניקולוזי ומיליצקרו. בכפר שרדו חורבות הכנסיות של ברבצי קרי, של צ'וצ'קולי קרי ושל ניקולאוס הקדוש, ואת רובן הרסו בשנות ה־1930. האחים גיורגי וסווימון מיקלשווילי בנו את כנסיית ניקולאוס הקדוש, וסימון קפנדזה בנה את הכנסייה על שם סווימון העמודי בצ'וצ'קולי קרי.
הגאורגים הם 98.7 אחוזים מתושבי הכפר והאוסטים 0.7 אחוזים.
במפקד 2002 נמנו בכפר 760 תושבים — 351 גברים ו־409 נשים; מפקד 2014 מנה 538 — 274 גברים ו־264 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 482 תושבים — 231 גברים ו־251 נשים.