גורתי

המסמך ההיסטורי הראשון שבו מופיע גורתי כיישוב מתוארך לשנת 1700: זהו צו של ארקלה הראשון נזר עלי ח'אן לאנשי חשורי ולאנשי גורתי, ובו מזהיר המלך את אנשי גורתי — במסמך הם נקראים גוראלי — יחד עם אנשי חשורי, שלא יטרידו עוד את אנשי סורמי.

לפי מרשם קהילת רואיסי משנת 1715 היו בגורתי 4 בתי אב: שניים של בני נתישווילי, אחד של בני גוננשווילי ואחד של בני זאוטשווילי.

בדפתר הגדול של וילאיית טיפליס משנת 1728 מופיע גורתי עם 18 בתי אב; כאן יושב אציל אחד, היו גם נחלות הכתר וכרם, וטחנה בעלת אבן אחת, שהמס השנתי ממנה היה 120 אקצ'ה. סך כל המסים היה 9,590 אקצ'ה.

מכתב מכירת אדמה המתוארך לשנת 1793 מתברר שהנחלות בגורתי היו של בני צ'חאידזה מאיטריה, ומסמכים אחרים מאשרים זאת אף הם.

גורתי והגבעה השוכנת כאן הם גם אתר יישוב קדום: בעת סלילת קו הרכבת מחשורי לבורג'ומי, בשנות ה־1890, נמצא כאן יותר מחפץ ארכאולוגי מעניין אחד, ועל כך כתב העיתון „איוורייה“ ב־4 בינואר 1895.

מאוחר יותר, בעת חציבת קברים, נמצאו בגורתי כלי מלחמה וכלי עבודה מארד — ראש רומח, פגיון, יורה ועוד — המתוארכים למאות האחרונות של האלף השני לפני זמננו ולתחילת האלף הראשון; נראים גם יסודות של מבני חווה.

וכושתי בטונישווילי מכיר את גורתי וסימן אותו על מפתו; מכירו גם יואנה בטונישווילי, הרושם אותו ככפר מיושב.

בגורתי נמצאת הכנסייה על שם יוחנן התיאולוג, המתוארכת למאות החמש־עשרה והשש־עשרה.