קקלתחווי

וכושתי בטונישווילי מכיר את קקלתחווי וסימן אותו גם על מפתו; יואנה בטונישווילי רושם אותו בתיאור הכפרים שעל מי סורמי, אף שבאותה עת לא נראים בו תושבים.

קקלתחווי נודע במימיו המלוחים. מכאן נובעים נהר גריבגלה ואפיק בני צניקשווילי; יש גם רכס הנושא את השם קקלתחווי.

בשנת 1865 גרו בקקלתחווי 6 בתי אב של איכרי המדינה, ובשנת 1886 גרו בו 16 בתי אב — 65 גברים ו־44 נשים, 109 נפשות בסך הכול — והתושבים היו גאורגים כולם.

השם בא ממשפחת בני קקלשווילי, שחיו בסורמי; בני המשפחה הזאת היו בסורמי ראשי כפר ושומרי המצודה. השם נזכר גם במכתבו של יולון בטונישווילי מן ה־22 בדצמבר 1797, ומבקשתה של מאיה, בתו של לוארסב מורוונישווילי, המתוארכת לתחילת המאה התשע־עשרה, מתברר שבני מורוונישווילי החזיקו בקקלתחווי נחלות חכירה.

במקום חיו בני לבדזה, אברמשווילי, גריבשווילי, חצ'ידזה וציצווידזה. קקלתחווי הוא שם ממקור אנתרופונימי, שנוצר בחיבור מילים.