לוברומה

וכושתי ויואנה בטונישווילי, וכמוהם המקורות ההיסטוריים הגאורגיים, מכירים את לוברומה בשם לוברמי; בימיו של יואנה בטונישווילי, בשנות ה־1790, לא נראים בו תושבים.

לוברומה היה כפר שהשתייך לבני צ'חאידזה מאיטריה. בשנת 1584 מקדיש גיורגי בטונישווילי את לוברומה לכנסיית איטריה; ב־20 באפריל 1693 מקדיש קייחוסרו בטונישווילי בלוברומה אדמה של ארבעה ימים לכנסיית אם האלוהים של איטריה, וב־12 באפריל 1700 מקדישה אנה, אשתו של ארקלה הראשון, לכנסיית איטריה שוב ומאשרת את אדמת שנים עשר הימים שניתנה בלוברומה קודם לכן.

במרשם קהילת רואיסי משנת 1715 רשומים מלוברומה 11 בתי אב של איכרי הכנסייה. לפי הדפתר הגדול של וילאיית טיפליס משנת 1728 הייתה לוברומה כפופה לבני אמילחווארי, ונמנו בה 13 בתי אב. מכתב אחד משנת 1737 מתברר שבכפר החזיק סחניה צ'חאידזה, ולאחר שנות ה־1770 עברה לוברומה לידי בני וזירישווילי.

לפי המפקד הקמרלי השני של השנים 1816 ו־1818 מתוארים בכפר האוצר לוברומה 8 בתי אב של איכרי האוצר — 26 גברים ו־26 נשים, 52 נפשות בסך הכול. היו להם 150 ימי עבודה של אדמה כשרה, 80 ימי עבודה של אדמה בלתי כשרה ו־20 ימי עבודה של יער, ואילו כרם וטחנה לא היו להם בכפר; התפרנסו מחרישה וזריעה ומן המקנה.

עד ה־15 בנובמבר 1930 גרו בלוברומה 54 בתי אב; באותה עת חיו בו בני קימרידזה, גוולדזה, דקנואידזה, מייסורדזה, קוצ'דזה וחבלשווילי.

בשנת 1944 הועברו תושבי לוברומה לאזור אחלציחה והכפר חדל להתקיים.

לפי סולחן־סבה אורבליאני פירוש המילה לוברומה הוא נהר עמוק ושקט. בשטחו של הכפר הנטוש נמצאת כנסיית אם האלוהים של לוברומה.