צווימותי

במסמכים ההיסטוריים מופיע הכפר בצורה צווימתי: כך סימן אותו וכושתי בטונישווילי על מפתו, ובאותו שם רשם אותו יואנה בטונישווילי בתיאורו, ובו אינו מציין בו תושבים.

בשנת 1728 גרו בצווימותי 18 בתי אב, ששילמו את כל מסי העות'מאנים בסך 8,050 אקצ'ה.

בשנות ה־1740, בימי המחלוקת שפרצה בין בני ציצישווילי, נפגע צווימותי מאוד: מבקשתו של מרליבג ציצישווילי מתברר שבאותן שנים נחרב הכפר, יחד עם חציסי, שלוש פעמים.

כיחידה עצמאית הוסיף צווימותי להתקיים גם במאה התשע־עשרה: לפי מפקד 1865 גרו בו 3 בתי אב של איכרים, שניים של המדינה ואחד מחויב לזמן, ולפי מפקד 1886 גדלה אוכלוסייתו במידה ניכרת — 20 בתי אב, 59 גברים ו־67 נשים, 126 נפשות בסך הכול — וכולם גאורגים.

מאוחר יותר, משנות ה־1910, הפך צווימותי לאחד מרובעי הכפר חציסי.