ווקה

הכפר שוכן בגובה 670 מטר מעל פני הים; מחשורי אליו 16 קילומטרים. בווקה בית ספר ציבורי.

על אדמת הכפר אותרו אתרים ארכאולוגיים מתקופת הברונזה המאוחרת ומן העת העתיקה. ווקה נזכר במסמכים ההיסטוריים לראשונה בשנת 1715, במרשם הקתוליקוסות של רואיסי; וכושתי בגרטיוני מסמן אותו בעמק הפרונה של אלי, מדרום לסומנתי.

לפי החלוקה המנהלית של שלהי ימי הביניים השתייך ווקה לדגל זמו קרתלי ושכן על הדרך שהוליכה מקרתלי לאימרתי. לפי מרשם הקתוליקוסות של רואיסי משנת 1715 גרו כאן 30 בתי אב של אריסים גאורגים: בני נדירשווילי, זמבדשווילי, קבילשווילי, זסלשווילי, קוצ'ורדזה, מגרלישווילי, דלקישווילי, סקוורלשווילי, דתוקישווילי, אימרלישווילי, חוצישווילי, טטיאשווילי, בנקואשווילי, חוטיוורשווילי, קיפיאנישווילי, אחבדישווילי, ממוקשווילי, נצוולישווילי, איננשווילי, גצ'גדשווילי ומחרישווילי.

במאה השמונה־עשרה פגעו התקפותיהם הבלתי פוסקות של הלקים בעמק הפרונה פגיעה קשה, האוכלוסייה הגאורגית המקומית דללה, ולקראת סוף המאה הופיעה כאן גם אוכלוסייה ארמנית; באותה עת היה הכפר בידי הנסיכים בני בגתבגוב.

בתחילת המאה התשע־עשרה, לאחר שהוקם השלטון הרוסי בקרתלי־קחתי, נכנס ווקה לנפת גורי. במפקד 1802 היה כפר בבעלות מעורבת, של הכנסייה ושל המלכה, ומיושב בארמנים ובגאורגים. משנת 1842 עד שנת 1917 השתייך ווקה למחלקת המשטרה של סורמי, ובין השנים 1865 ו־1890 התקיימה החברה הכפרית של ווקה, שכללה את ווקה, וורדיסובני, זמו גומי וסטיווה; לאחר מכן עברו כפרים אלה לחברה הכפרית של נבחתווי. בשנת 1930 נכנס ווקה למחוז חשורי.

בשוליו הדרומיים של הכפר עומד מכלול האדריכלות דדגוותיסה מן המאות השש־עשרה והשבע־עשרה, ובו 2 כנסיות ומבני עזר מסוגים שונים; בקרבת המכלול, בבית הקברות, עומדת כנסיית אולם של אם האלוהים משלהי ימי הביניים.

הגאורגים הם 99.5 אחוזים מתושבי הכפר.

במפקד 2002 נמנו בכפר 1,423 תושבים; מפקד 2014 מנה 1,160 נפש. במפקד 2024 חיו בכפר 1,080 תושבים.