גומי

הכפר שוכן בגובה 640 מטר מעל פני הים; מחשורי אליו 12 קילומטרים. ביחידה המנהלית כלולים גומי, אגרבי, דידי סטיווה, ווקה, פטרה סטיווה, קוומו אדזוויסי וחידיסקורי.

בכפר פועלים מפעל הספירט והוודקה של גומי ומרכז שירות לציבור של הסוכנות לפיתוח שירותי המדינה.

בשורש השם גומי עומדת המילה גומי, שפירושה דיר לבקר; הכפר מוכר גם בשם זמו גומי, וכפרים באותו שם נמצאים גם בעיריות אוזורגטי ואוני. את גומי מכירים וכושתי ויואנה בטונישווילי, אף שהכפר אינו מופיע במקורות ובמסמכים ההיסטוריים; על מפתו של וכושתי מסומנים שני גומי בקרבת סמצווריסי, אחד בצדה הימני של המטקוורי והשני בצדה השמאלי.

במפקד 1886 גרו בגומי 88 בתי אב — 180 גברים ו־111 נשים, 291 תושבים בסך הכול; מהם 30 בתי אב היו גאורגים, 46 אוסטים, 5 ארמנים, 4 גרמנים ו־3 רוסים.

לעלייתו של גומי תרמה מסילת הרכבת מפוטי לטביליסי, שנסללה בשנת 1872: כאן נפתחה תחנת רכבת, ובכך נעשה הכפר מרכז לכפרים שסביבו. מכאן גם בא שבשנת 1897 נוסד כאן מחסן האגודה החקלאית של נפת גורי, שמילא תפקיד חשוב בפיתוח החקלאות והמסחר בזמו קרתלי.

ממזרח לגומי שרד שריד של אחו סורמי ההיסטורי; כאן גם עומדת כנסיית אם האלוהים, וממזרח לה, בשדה דגלולה, מוטלות חורבות מגדל, המתוארכות לשנים שבין 626 ו־635.

בגומי חיות משפחות אברמישווילי, אנטוניאני, ארבולישווילי, ארוודזה, ברתשווילי, ברבקדזה, ברידזה, ביצדזה, גגנידזה, גפרינדשווילי, גלשווילי, גוגלדזה ואחרות.

הגאורגים הם 99.5 אחוזים מתושבי הכפר.

במפקד 2002 נמנו בכפר 1,410 תושבים; מפקד 2014 מנה 1,128 נפש. במפקד 2024 חיו בכפר 1,160 תושבים.