צ'קווי

היא שוכנת על חוף הים השחור, על גדות נהר צ'קוויסצקלי, בגובה 30 מטר מעל פני הים, 12 קילומטרים מקובולתי. בעיירה תחנת רכבת של הקו מסמטרדיה למחינג'אורי. צ'קווי היא אתר מרפא אקלימי על הים השחור; נמצאו בה מי מרפא גופריתיים, כלוריים־ביקרבונטיים, נתרניים־סידניים, ותפוקתם 12,000 ליטר ליום.

אדם ישב בצ'קווי כבר בתקופת האבן, ונמצא בה מטמון מתקופת הברונזה. עד שנות ה־1720 הייתה צ'קווי כלולה בנסיכות גוריה, ומאמצע המאה השבע־עשרה הייתה קניינם של בני תוודגירידזה; בשנת 1878 ספחה אותה האימפריה הרוסית.

צ'קווי היא אחד המרכזים הראשונים של גידול התה הגאורגי. בשנת 1885 נטע מהנדס־הקולונל אלכסנדר סולובצוב מטע תה על הקטר וחצי בקרבת תחנת צ'קווי. בשנות ה־1890 נטע איש העסקים הרוסי פופוב בצ'קווי, בקפרשומי ובסליבאורי זני תה סיניים על 14 הקטרים, ובשנת 1899 בנה בית חרושת מצויד במכונות אנגליות; בשנת 1895 נטעה חברת נחלת הכתר מטע על 16 הקטרים בצ'קווי. להשגחה על התה הוזמן מסין לאו ג'ון ג'או, סיני בן 23; את ג'ון ג'או ואת מטע צ'קווי צילם סרגיי פרוקודין־גורסקי, צלם החצר הקיסרית, ותצלומים אלה שמורים היום בספריית הקונגרס.

בתקופה הסובייטית פעלו בצ'קווי חוות תה והדרים, ארבעה בתי חרושת לתה, מפעל לאריזת הדרים, מרפאה ובית חולים; כאן עבדה חוקרת התה קסניה בחטדזה.

במפקד 2014 היו 95.6 אחוזים מתושבי העיירה גאורגים, 1.7 אחוזים ארמנים ו־1.5 אחוזים רוסים.

במפקד 1989 נמנו בעיירה 7,257 תושבים; מפקד 2002 מנה 8,100 נפש; מפקד 2014 מנה 6,720 נפש. במפקד 2024 חיו בעיירה 7,486 תושבים.