סכר אנגורי

סכר אנגורי שוכן צפונית לעיר ג'ווארי בקניון הצר של האנגורי, במקום שבו הנהר יוצא מהרי סוונתי אל מישור קולכיס. זהו סכר קשת מבטון בגובה 271.5 מטר ובאורך 728 מטר לאורך הכותרת, סכר הקשת מבטון השני בגובהו בעולם ובברית המועצות לשעבר השני בגובהו אחרי נורק בלבד: הוא מורכב מפקק בגובה 50 מטר ועליו הקשת עצמה בגובה 221.5 מטר, בעובי 52 מטר בראש הפקק ו־10 בכותרת. בגוף הסכר שבעה פתחי גלישה ברוחב חמישה מטרים, ובכותרת שנים־עשר חצאי מפרצים המעבירים עד 2,700 מטר מעוקב מים בשנייה. הסכר יוצר את מאגר ג'ווארי, בנפח מלא של 1,110 מיליון מטר מעוקב ובנפח שימושי של 676 מיליון.

תחנת אנגורי היא מערכת סכר והטיה: חלק מזרימת הנהר מועבר מן האנגורי במנהרת לחץ בקוטר 9.5 מטר ובאורך יותר מ־15 קילומטר אל אגן האריסצקאלי, שם פועלות חמש יחידות של 260 מגה־ואט בתחנה התת־קרקעית במפל תכן של 325 מטר (עד 410); ההספק המותקן 1,300 מגה־ואט והתפוקה השנתית הממוצעת 4.4 מיליארד קילוואט־שעה, והיא תחנת הכוח ההידרו־חשמלית הגדולה בדרום הקווקז, שסיפקה כמעט מחצית מחשמל גאורגיה. המפל כולל גם את ארבע תחנות ורדנילי על האריסצקאלי. הסכר, פתח הכניסה וחלק מן המנהרה נמצאים בשטח שבשליטת גאורגיה, שאר המנהרה, בית התחנה ותחנות ורדנילי באבחזיה הכבושה, ולכן שני הצדדים מפעילים את התחנה במשותף: לפי הסכם 1992 התפוקה מתחלקת 60 אחוזים לגאורגיה ו־40 לאבחזיה, אך מאז 2016 עלתה צריכת אבחזיה בחדות, בין השאר בגלל כריית מטבעות קריפטוגרפיים, ומנובמבר עד פברואר היא בולעת את כל תפוקת התחנה.

התוכנית הראשונה לתחנת כוח על האנגורי נערכה בידי מהנדסים איטלקים בשנים 1913–1914, אך התחנה הקטנה לא נבנתה. בתקופה הסובייטית העדיף ניקיטה חרושצ'וב תחילה סכר גדול על הבזיב, אך מומחיו הזהירו שסכר על הבזיב ישחוק את חופי פיצונדה, והבחירה נפלה על האנגורי, שם ההשפעה על החוף הייתה פחותה. תכנון הסכר והתחנה פותח בשנות ה־1960 והושלם בשנת 1970; המהנדס הראשי של סכר הקשת היה ואדים ברונשטיין. הבנייה החלה בשנת 1961, הסכר הופעל חלקית בשנת 1978 והושלם בשנת 1987. בראשית שנות ה־1980 נבנתה שרשרת ממסרי רדיו לחיבור סכר אנגורי לסכר חודוני שהיה אז בבנייה, שהוזנה משמונה מחוללים תרמו־חשמליים רדיואיזוטופיים; עבודות חודוני הופסקו ערב העצמאות, התחנות ננטשו והמחוללים אבדו, שישה נמצאו בשנים 1998, 1999 ו־2001, הממצא של 2001 גרם לתאונת הקרינה בליה, ושניים עדיין לא נמצאו.

בשנת 1994 מצאו מהנדסי הידרו־קוויבק את הסכר "במצב נדיר של התפוררות"; בשנת 1999 הקצתה הנציבות האירופית 9.4 מיליון אירו לתיקונים דחופים, ובסך הכול הלוו הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח, האיחוד האירופי, ממשלת יפן, KfW וממשלת גאורגיה 116 מיליון אירו. משנת 2004 שיקמה Voith Siemens Hydro את היחידות: יחידה 3, שהושבתה מאמצע שנות ה־1990, הופעלה מחדש ב־20 באוקטובר 2006, אחריה יחידות 2 ו־4, ובשנת 2011 הלווה בנק ההשקעות האירופי 20 מיליון אירו להשלמת השיקום ולהבטחת מעבר מים בטוח דרך מפל ורדנילי אל הים השחור; ההספק, שהוגבל זמן רב ל־40 אחוזים מן האפשרי, עלה בשנת 2010 ל־950 מגה־ואט. באוגוסט 2015 הוענק לסכר מעמד של אתר מורשת תרבות, מאז 2022 הוא חבר בנתיב האירופי של מורשת תעשייתית, והוא הפך לאתר תיירות.

הסכר שוכן צפונית לג'ווארי לצד הכביש למסטיה, כ־40 קילומטר מזוגדידי; את הפן במורד הזרם ואת הקניון רואים מן הכביש. מאז נובמבר 2021 מקבל הסכר מבקרים בסיורים של Enguri Attractions: סיור רגלי אל רחבת התצפית, סיור קצר על הסכר עם מבט על מבנה קליטת המים, וסיור מלא הכולל את הכותרת, המנהרה במפלס 315, מנהרת ההיקף ואת אגף המגן של הסכר; בדקו כרטיסים ומועדים באתר enguridam.ge.