צ'וחטאורי

צורתו הקדומה של השם היא צ'חטאורי, והיא נגזרת משם המשפחה צ'חתרשווילי או צ'חתרשווילי. עד שנות ה־1870 נשא את השם צ'חטאורי יישוב שמדרום־מזרח לצ'וחטאורי של היום, מימין לסופסה, בהתפצלות התתריגלי; לימים עבר השם אל היישוב שבשפך נחל האוסקוג'ורי, שכלל במהרה גם את הכפר בירקנלי לשעבר — בנתוני 1873 הוא עוד נרשם בנפרד.

ב־1810, על פי ההסכם בין נסיכות גוריה ובין האימפריה הרוסית, הוקם בצ'וחטאורי מוצב של הצבא הרוסי. מאפריל עד אוגוסט 1820, בימי מרד אימרתי, היה צ'חטאורי אחד ממקומות הקרבות בין חילות האימפריה ובין הגורים המתקוממים; לאחר דיכוי המרד נהרסו מגדלי הביצור ונותר רק המוצב הרוסי. צ'וחטאורי היה שייך לקהילת פרצחמה. ב־1884 נפתח בכפר בית ספר דו־כיתתי, ולאחר מכן ספרייה. בשלהי המאה התשע־עשרה היה צ'וחטאורי כפר דרכים על הציר מקוטאיסי לאוזורגטי, ובו לשכה, דואר, בית משפט, בית חולים, בית ספר, בית מרקחת וחנויות, והוא שימש מרכז של מחוז משטרה. מ־1896 כיהן כרופא הכפר גריגול קותתלדזה, ומ־1900 גלקטיון נדירדזה.

ב־1930 נעשתה צ'וחטאורי מרכז המינהל של הנפה, וב־1947 הוענק לה מעמד של עיירה; הכפר גותורי נכלל במועצת העיירה. ב־1958 נפתח המוזיאון לידיעת הארץ על שם האקדמיקן ניקולוז ברדזנישווילי, ותערוכתו הראשונה הוצגה ב־1961. בתקופה הסובייטית פעלו בעיירה סניף של מפעל המכוניות בקוטאיסי, מפעל לביצי תולעי משי, בית מלאכה לתיקון מכונות וטרקטורים, ארבעה בתי חרושת לתה, מפעל יין, מפעלי מזון ולחם, קולנוע, שלושה בתי חולים ומרפאה.

כיום יש בעיירה מוסדות מינהל ובריאות, בית ספר ציבורי אחד ובית ספר קהילתי אחד, מפעלים קטנים ומועדון הכדורגל בחמארו. שרדו בה בתי אודה גוריים מסורתיים. מצ'וחטאורי מוליכה הדרך אל נבגלאווי, הנודעת במימיה המינרליים, ואל אתר הקיט ההררי בחמארו, ובמוניציפליטט נמצאים מבצר בוקיסציחה מימי הביניים הקדומים ומכלול המנזר אודבנו.