ג'וורצחמה

בכפר זורמים נחלים קטנים — האוסקוצ'ינה, הקורושה ויובליהם, הניזונים מגשם, משלג וממים תת־קרקעיים ונשפכים אל אגן הסופסה והגובזאולי. האוסקוצ'ינה נובע בהר השחור של הכפר וואזיאני, חוצה את ג'וורצחמה ואת גותורי ונשפך לסופסה. המסורת המקומית קושרת את שמו למשכנם של הצ'ינקות, רוחות השובבות: מספרים שהן ניזונו מעשב שצמח כאן; משנכחדו הצ'ינקות נקרא העשב אוסקוצ'ורה, ומכאן בא שם הנהר. הקרקע היא בעיקרה אדמה אדומה, שהמקומיים קוראים לה אליזה מיצה. בכפר כמה גבעות קטנות, והגדולות שבהן קוקוטיה וסחריה.

בג'וורצחמה נמצא חומר מן התקופה הנאוליתית: נתזי צור וגרזני אבן, השמורים כיום במוזיאון של בית הספר הכפרי. הכפר נזכר לראשונה בכתב ב־1839. ב־1887 נפתח בו בית ספר דו־כיתתי. ב־1897 כללה הקהילה הכפרית של ג'וורצחמה חמישה כפרים, והמאוכלס שבהם היה ג'וורצחמה עצמה; עיסוקיה הנפוצים היו זיקוק יי״ש, משי, טבק ודבורים. במרכז הכפר עמדו חנויות וכנסייה לא קטנה, וגם אלון גדול שתחתיו שפטו והענישו את האריסים; הסיפור הזה הוא שהקנה לעץ את שמו העממי. בנתוני 1901 איחדה הקהילה שבעה כפרים ובהם 4,215 נפשות.

ב־1905, בימי תנועת האיכרים בגוריה, נערכה בכפר פגישה עם סולטן קרים־גיראי, נציג שלטונות האימפריה הרוסית; אלף איש נכחו בה והאיכרים הציגו לפניו את דרישותיהם. ב־2 בספטמבר 1924 התחולל בג'וורצחמה עימות בין משתתפי המרד האנטי־סובייטי, בפיקודו של סרגו מתיתאישווילי, ובין כוחות השלטון. בתקופה הסובייטית נקרא הכפר צ'איסובני והוקמה מועצת צ'איסובני, שכללה את וואזיאני, אינטבואתי וגורהברז'אולי; הענפים העיקריים היו תה ובקר. לאחר העצמאות יצאה גורהברז'אולי מן הקהילה, וב־2012 הושב לכפר שמו הקודם.

בכפר פועלים כנסייה על שם המושיע, בית ספר ציבורי וספרייה. מן הארכיטקטורה הסובייטית ראוי לציון בניין המינהל, וכן פסיפסים על חזית בית התרבות ועל האנדרטה, העומדת כיום בחצר הכנסייה. בג'וורצחמה נולד לאונטי ז'גנטי, חבר האספה המכוננת של גאורגיה. במפקד 2014 נמנו בכפר 491 תושבים.