קוומו אקתי

בין 1772 ל־1776 העניקו בני גוריאלי את אקתי לממוקה תוודגירידזה, שגורש מגוריה התחתונה. גיורגי תוודגירידזה ובניו רוסטום, ממוקה ומקסימה בנו בקוומו אקתי, על הגדה הימנית של נהר סופסה, ארמון ומבצר ושיקמו את מקדש המושיע; חורבות מבצר תוודגירידזה שרדו עוד במאה התשע־עשרה. קרקע הכפר היא חרסית, ועל בסיס זה עסקו כאן בקדרות. ב־22 באוגוסט 1893 נפתחה באקתי הספרייה העממית של גוריה. בתקופה הסובייטית היה התה הגידול העיקרי ופעל כאן בית חרושת לתה.

בכפר עומדת כנסיית כיפה על שם המושיע, וכיפתה התמוטטה כיום; שרדו רק הקירות עם פתחי הכניסה ומגדל הפעמונים. הכנסייה היתה מצוירת, אך במאה התשע־עשרה הלבינו אותה פקידי כנסייה רוסים בסיד. בדלת הצפונית יש גילוף ובו שני דרקונים. אל הכנסייה הוצמד מגדל פעמונים, ומדרגות עולות בתוכו.

בחלקו הצפוני של קוומו אקתי, על גבעה מורמת, נמצא אתר מבצר. במקום נקראות שכבות קיר הבנויות אבן שבורה בטיט סיד; הקירות הולכים אחרי פני השטח בציר מערב־מזרח. מכאן נראים מצפון הנהר אצאורה וסביבתו, ומדרום הנהר סופסה. אתר מבצר שני שוכן על הגדה הימנית של הסופסה: ממזרח יורד אליו הנהר אוקוואווילה וממערב האצאורה. המבצר עומד על גבעה מורמת, קירותיו הולכים אחרי פני השטח, והוא בנוי אבן שבורה בטיט סיד. השטח הפנימי יושר ואין לקרוא בו עקבות של מבנה, ובחלק המרכזי נרשם מה שנראה ככד יין. המסורת מספרת שממוקה תוודגירידזה נלחם בסביבה הזאת.

בכפר יש בית ספר ציבורי. במפקד 2014 נמנו בקוומו אקתי 587 תושבים — 279 גברים ו־308 נשים; הגאורגים היו 99.8 אחוזים מן האוכלוסייה והארמנים 0.2.