נגומרי הוא כפר במוניציפליטט אוזורגטי ומושב קהילה הכוללת את נגומרי, מגלי אצרי, ז'נאורה ושואה איסנרי. הוא שוכן על הגדה השמאלית של נהר סופסה, בגובה 70 מטר מעל פני הים, 16 קילומטרים מאוזורגטי. השם בא מן המונח גומי, אורווה לבקר בחורף. בנגומרי יש מרבץ של אוכרה, תחמוצת ברזל ותרכובות חרסית, ובו מאגר של עד 18,400 טונות; עובי השכבה 1.5 עד 5 מטרים ותכולת הברזל התלת־ערכי 11.33 אחוזים.
אודות
אדמת נגומרי היתה מיושבת מימים רחוקים. באוגוסט 1963, מדרום לנגומרי, מצא צוות של המשלחת ההיסטורית־גיאוגרפית של גוריאנתה בראשות ניקולוז ברדזנישווילי כלי צור מן המזוליתי ומן הנאוליתי — גלעינים ולהבים.
נגומרי היה מעונם של בני גוריאלי בחורף וסמואראוו שמנהליו היו בני גוגונווה. סימון השלישי גוריאלי בנה או חידש בנגומרי מבצר וארמון. לפי המסורת נערכו בכפר ב־28 באוגוסט, יום אם האלוהים, חג ויריד גדול; את היריד בנגומרי כונן ממיה החמישי גוריאלי. בין 1827 ל־1830 היה נגומרי מרכזה של נסיכות גוריה. עד 1831 כלל הסמואראוו של נגומרי 64 כפרים, ובהם אמגלבה, ג'ומתי ווקיג'וורי; אוכלוסיית נגומרי עצמה מנתה אז 12 בתי אב, 72 נפשות, ובכל הסמואראוו חיו 3,073 בתי אב, 18,282 נפשות. גם באמצע המאה התשע־עשרה בנו כאן בני גוגונווה, מצ'וטדזה ואריסתווי כמה חנויות. בשנות ה־1850 עד ה־1870 נמשך היריד בנגומרי שבוע ונערך במחצית השנייה של יולי. את עלייתו של נגומרי סייע מקומו המרכזי בגוריה, ואילו הקרקע הביצתית פעלה לרעתו.
בשלהי המאה התשע־עשרה וברביע הראשון של המאה העשרים היה נגומרי שייך לקהילה הכפרית אסקנה. בכפר חי המשורר הגאורגי סימון גוגונווה, ומ־1886 עמד כאן „ארמון השירה“ שלו; בין 1889 ל־1895 היה רופא הכפר דימיטרי אריסתווי. מעונם של בני גוגונווה עמד על גבעת צחווטי והשקיף על מקום מפגשם של הבחוויסצקלי והסופסה.
במרץ 1905 נכנס לכפר הקורפוס הצבאי של הגנרל מקסוד אליחנוב־אווארסקי, חיפש בו ושדד את התושבים. ממאי עד אוגוסט 1905 יוצר נשק בעבודת יד בביתו של מיכיל תלקוודזה, ובמעשה היו מעורבים קירילה ואילריון אוג'מג'ורידזה; מאוגוסט עד סוף אוקטובר הועברה ייצור הנשק הבלתי חוקי לביתו של אילריון אוג'מג'ורידזה. בינואר 1906, לאחר דיכוי מרד גוריה, שרף קונסטנטין קרילוב בנגומרי מאתיים בתים ואת ארמון השירה.
ב־1924 היה נגומרי מרכזו של מרד אוגוסט האנטי־סובייטי בנפת אוזורגטי: המרד בגוריה החל כאשר סימון גוגיברידזה תפס את בנייני המיליציה והדואר בנגומרי. בתקופה הסובייטית היה נגומרי אחד הקולחוזים המובילים בנפת מחרדזה ובין חמשת הטובים. ב־1946 הוקם מרכז הכפר מחדש: נוטע גן, לאורך הדרכים ניטעו 3,700 שתילי נוי וצמחים ירוקי עד, ולאורך שני קילומטרים בכביש לכיוון צ'וחטאורי ניטעו שיטים; במרכז, על השטח הגבוה, נבנה בניין מינהל בן שתי קומות והחלה בניית בית חרושת לתה. ב־1961 נבנה במקום „ארמון השירה“ בית תרבות ל־450 צופים, ועל בנייתו שולמו 70,000 רובל. ב־2021 נשרף בניין המינהל לשעבר בשרפה.
אתר מורשת תרבות באדמות הכפר הוא בית התרבות של נגומרי. חורבות מבצר־הארמון של בית גוריאלי שרדו בחצר פרטית: נהר סופסה מקיף את המבצר משלושה צדדים, והגישה היחידה אליו מן היבשה היא מדרום. החומה בנויה אבנים שבורות בטיט סיד; חלקה הצפוני משתרע עד שלושים מטרים, ובמערב נרשמו שרידי מגדל המשולב בחומה, ששרדו לגובה 2.4 מטרים. בכפר עומדת כנסייה על שם מרינה הקדושה.
בכפר יש גן ילדים ובית ספר ציבורי. בנגומרי נולד אלכסנדרה אינצקירוולי. במפקד 2014 נמנו בכפר 365 תושבים — 167 גברים ו־198 נשים; הגאורגים היו 99.7 אחוזים מן האוכלוסייה והליטאים 0.3.
