מתיספירי

אדמת הכפר גבעית וכוללת מדרונות בשיפועים שונים, מרבצי סחף, קווי פרשת מים וגבעות תלולות. היא בנויה מפצלי חרסית, מרגל ומרבצי אבן וחול; מן הקרקעות נמצאים כאן אדמה אדומה, אדמה צהובה, קרקעות רקבובית־גיר וקרקעות סחף, וכיסוי הצמחייה הוא בעיקרו מן הטיפוס הקולכי. באקלימו שייך מתיספירי לאזור הסובטרופי של הים השחור, עם חורף לח ונוח וקיץ חם במידה: בקיץ הטמפרטורה הממוצעת 18 עד 25 מעלות, בחורף מגיע כיסוי השלג ל־20 עד 40 סנטימטרים, והסתיו והחורף הם העונות הגשומות. שמות המקום שנרשמו באדמות הכפר הם טבקורי ואגם ברה.

מתיספירי הוא אחד הכפרים העתיקים ביותר — קיומו של יישוב כאן מאומת לפני אלפיים או שלושת אלפים שנה. מתיספירי, עם הכפרים הסמוכים לו, היה שייך לקהילה הכפרית אסקנה, ומשום כך נושאים המבצר ומרבץ החרסית שבאדמותיו את שם אסקנה. במתיספירי עברה הדרך הנוחה ביותר שקישרה את גוריה עם אג'ריה העילית, ובה השתמשו גם בסחר השבויים: ב־9 באפריל 1819 תקף כנופייה גדולה בפיקודו של אחמד פאשה חימשיאשווילי את מתיספירי בדרך הזאת. לאחר שנפסק הסחר בשבויים, השתמשו בה בני אג'ריה כדי להוריד לגוריה בקר, מוצרי חלב וענבים.

עד 1874 עמדו בכפר שתי כנסיות. האחת היתה מעץ ובעלת כיפה, על שם גיאורגיוס הקדוש, ובה נשמרה איקונה עתיקה; עד 1828 מנתה קהילתה 12 בתי אב. השנייה, מאבן, היתה על שם יוחנן המטביל והיתה כנסיית המשפחה של בני אינצקירוולי; עד 1828 מנתה קהילתה 63 בתי אב. ב־1929 סגר השלטון את כנסיית גיאורגיוס הקדוש, ואת פעמונה העבירו לציחיסובני, למטע התה קוויצ'ילאורי, כדי לקרוא לחברי הקולחוז; כוהן המקדש אקקי תלקוודזה הסיר את גלימתו ופנה לחיי חולין. מקרשי הכנסייה הזאת ומקרשי מקדש אוקרוסקדי נבנה בראשית שנות ה־1930 בניין בית הספר בן ארבע השנים של הכפר. בשנות ה־1960 הועבר חלק מן התושבים לאוזורגטי בשל כריית החרסית.

לפני שישים מיליון שנה, בפלאוגן, שקע אפרם של הרי געש תת־ימיים במי הים ויצר את החרסית שנמצאה באדמות מתיספירי. תושבי הכפר השתמשו בה לרחיצת ראשם והוליכו אותה לשוק למכירה; ב־1916 ראה הגיאולוג אלכסנדרה טוולצ'רלידזה את החרסית הזאת בשוק, וכך נמצא מרבץ חרסית הבנטוניט של אסקנה. המרבץ הוא ממקור הידרותרמי ומפיקים בו אסקניט ואסקנגל; הוא מורכב משני אזורים, ציחיסובני ווניסקדי.

השלטון הסובייטי התעניין במרבץ מ־1943, הכרייה החלה ב־1946, ומ־1952 פעל המפעל. הביקוש לחרסיות גדל במהרה, וב־1959 נבנה באוזורגטי מפעל לעיבוד חרסית שייצר שני סוגי תוצרת: בנטוניט לתעשיית היין וחרסית ליציקה. התוצרת סופקה למפעלים המובילים של ברית המועצות, ובהם אבטובאז בטולייאטי, מפעל המכונות של ירוסלבל, מפעלי המכוניות קאמאז, גורקי וקראז ומפעלי המכונות של בלרוס, ונשלחה גם לחוץ לארץ; השתמשו בה מפעלי יין ומפעלים לעיבוד שמנים ושומנים. בבנטוניט של אסקנה נעשה שימוש במצרים, בבניית סכר אסואן, כחומר איטום.

ב־1996 קנתה את המרבץ חברה יוונית. מאגר מרבץ האסקניט היה בתחילה עשרה מיליון טונות, וכיום נותרו 4.8 מיליון טונות. הכרייה שינתה את פני השטח של הכפר והריקה את הכפר ציחיסובני לשעבר; ב־1982 נוצרה מפולת באחד מאגפי המחצבה. ב־1986 נמצאו בשטח המרבץ טרכיטים, אך אין מפיקים אותם. מ־2010 מבצעת את הכרייה החברה „מתיספירי 2010“.

סמוך לכפר, ביישוב הנטוש ציחיסובני, עומד מבצר אסקנה — מעוז מימי הביניים הגבוהים בין ההרים דלמורי ותפוריאתי, על הגדה השמאלית של הנהר בחוויסצקלי. שכבותיו הקדומות של המבצר הן מן המאה התשיעית והוא היה בשימוש עד המאה התשע־עשרה. במתיספירי נמצאות גם חורבות כנסיית המשפחה של בני אינצקירוולי, על שם גיאורגיוס הקדוש וכנראה מן המאה השישית: הכנסייה בנויה מאבנים בגדלים שונים, היו לה שני פתחי כניסה, במערב ובדרום, חורבותיה עטופות קיסוס וקירה המערבי פתוח. דימיטרי בקרדזה תיאר את הכנסייה ב־1874: כנסיית האבן היתה צרה מאוד ומצוירת כולה בציור איכותי אך גס — בכניסה צוירה אם האלוהים עם הילד, ובעומק איש בלבוש נזירים ובידו מטה ארכימנדריט ואישה; כתובת עברה סביב הכנסייה. התפילות במקדש נפסקו בין 1929 ל־1932 ודלת העץ שלו הוסרה.

בכפר חיים בעיקר גורים ובני אג'ריה: חלק מן התושבים נוצרים אורתודוקסים, כשמונים משפחות הן מוסלמיות מאג'ריה, ובשולי הכפר עומד מסגד שנבנה ב־2009. רוב התושבים עצמאים ומעבדים את האדמה לצורכיהם; בימי השלטון הסובייטי היו הגידולים הנפוצים תה וטונג, וכיום תירס, שעועית ואגוזי לוז, וגבוהה גם ההגירה העונתית לעבודה בתורכיה. בכפר יש בית ספר ציבורי, גן ילדים ותחנת רפואה. במפקד 2014 נמנו במתיספירי 238 תושבים — 125 גברים ו־113 נשים, כולם גאורגים.