שרומה

בכפר עמדה כנסיית אבן על שם המלאכים, ומשום כך נקראו גם הכפר וגם הקהילה הכפרית מיקלגבריאלי. המסורת העממית קושרת את בניית המקדש בנזיר יסה בולקוודזה: מספרים שבחר מקום דל יישוב והקים חלל תפילה מאבנים שהועלו מן הנהר ספיסצקלי, ולאחר מכן מקדש; עם גידול הקהילה בנו מקדש עץ גדול. כקילומטר ממערב לכנסיית מיקלגבריאלי, בשטחים גבוהים, צריך היה לעמוד מקדש נוסף, כנראה על שם המושיע: מאותו שטח גבוה יורד נחל מצחוארי, ולמקום נשאר השם נסקדרלי.

ב־1863 ייסד הנסיך מיכיל נקשידזה בית ספר בכפר, והוא נסגר כעבור שמונה או תשע שנים. ב־1883 פתח בנו של נקשידזה, מיכיל נקשידזה, בית ספר חד־כיתתי מחדש, וב־1892 הוסב לדו־כיתתי; מורו הראשון היה תאופילה קלנדרישווילי. ב־1902 נפתחה בכפר ספרייה; אז כללה קהילת מיקלגבריאלי חמישה כפרים ובהם 3,391 תושבים. ב־1912 נפתחה אגודת אשראי שמנתה 2,000 חברים. ב־1917 הוסב בית הספר הכפרי לבית ספר בן ארבע כיתות, ב־1923 לבית ספר בן שבע שנים, וב־1939 נפתח בית ספר תיכון.

בתקופה הסובייטית גידלו בשרומה תה: עד 1927 הגיע שטח התה למאה הקטר, ועד 1935 עלה על אלף. ב־1933 נבנה בית החרושת לתה של שרומה. הקולחוז של שרומה על שם אורדז'וניקידזה היה העשיר ביותר בנפה אחרי זה של נתנבי. ב־1956 נבנו בניין מינהל ומועדון הכפר. ב־17 בנובמבר 1978 נחשפה במרכז הכפר אנדרטת תהילת קרב וידידות בצורת טנק — את הטנק קנו אנשי שרומה לחזית בימי מלחמת העולם השנייה; פעל גם מוזיאון הידידות עם חברי הקולחוז מגניצ'סק.

בכפר יש בית ספר ציבורי וספרייה. במפקד 2014 נמנו בשרומה 392 תושבים — 188 גברים ו־204 נשים; הגאורגים היו 94.9 אחוזים מן האוכלוסייה, הארמנים 3.8, האוקראינים 0.5 והרוסים 0.26.