זמו נתנבי

ב־1902 היה הכפר שייך לקהילה הכפרית מיקלגבריאלי. ב־1898 ייסדו אנטון צצחלדזה, כוהן כנסיית יוחנן המטביל בסגמרטו, וגרסימה נקאידזה, שלימים נעשה כוהן אותה כנסייה, בית ספר קהילתי דו־כיתתי בכפר, וגרסימה נקאידזה עמד בראשו; בין 1898 ל־1900 שכן בית הספר בביתו של נקאידזה עצמו. ב־1901 מונה הכוהן ברברה תנאישווילי במקומו של הכוהן יסה אינגורוקווה. גרסימה נקאידזה היה כוהן הכפר עד 1921; ב־1923 הוסבה כנסיית העץ לבית ספר, ובשטח בית הקברות של הכנסייה הוקם אצטדיון. נקאידזה עבר לאג'ריה, שם עסק בהוראה, ולאחר מכן הוגלה למרכז אסיה, לקרגנדה, ושם הוכה למוות ב־1939.

במחצית השנייה של שנות ה־1930 אוחדו שכונות זמו נתנבי סמגווטו וג'פראולה למועצה הכפרית של תחינוולי.

בכפר יש בית ספר ציבורי. במפקד 2014 נמנו בזמו נתנבי 1,174 תושבים — 582 גברים ו־592 נשים; הגאורגים היו 98.1 אחוזים מן האוכלוסייה, הארמנים 1.1 והרוסים 0.5.