צ'ורווילה שייכת לקהילת סאירחה ועומדת באימרתי העילית, על רמת צ'יאטורה, שבע מאות ושישים מטרים מעל פני הים, שישה קילומטרים מסצ'חרה ושניים מסאירחה, מרכז הקהילה. גובלים בה סאירחה, מרג'ווי, גוריסה, מודזווי, קורתי ואיתחוויסי, ונחל פרונה, יובל ימני של הקווירילה, זורם בתוכה.
אודות
המקום הנמוך בכפר הוא בעמק הסאירחולה, בגובה חמש מאות ושישים מטרים, והגבוה שבו בקצה הצפון־מערבי, ביער הכפר, בגובה שמונה מאות ארבעים ושניים. ממערב למזרח נפרשת צ'ורווילה כארבעה קילומטרים, ומצפון לדרום כשלושה. האקלים ממוזג, הגשם תשע מאות עד אלף מילימטרים בשנה והחורף קר ושופע שלג; הקרקע אדמה צהובה. הכפר עשיר במי שתייה וביער: מאצ'וויצקארו, מעיין אילאריון, קודיסצקרו, צינצקילה ודידאורי הם מעיינותיו הקרים, ופרמיסגלה, צינצקיליסגלה, בורדזנידזאביסגלה ונחל מצקראולי הם פלגיו הקטנים.
בכפר נמצא בית קברות תלוליות מתקופות הברונזה והברזל, והמקורות הכתובים מזכירים את צ'ורווילה מן המאה השתים עשרה: ב־1103, בפקודת המלכה תמר, הוטל עליה לכלכל שנים עשר נזירים מגלתי. נשמרו מקום התפילה של גריגול הקדוש וחורבות מבצר בית צרתלי; כנסיית נינו הקדושה נבנתה, לפי הכתובת שעל קירה המזרחי, בשנת 1901 בידי הבנאי נוזאדזה.
עיקר הפרנסה הוא גפנים, תירס ובקר. מן הגפנים מגדלים צוליקאורי, איזבלה ואליגוטה; את היין דורכים בבית ושומרים בכדי קווברי שנעשו בכפר טקמלובנה, סותמים אותם באדמה הצהובה המקומית ושוטפים אותם בכלים המסורתיים סארצחלי וטאגוויסארה. גם עיבוד עץ מפותח, וטחנות חשמל רבות בו. בבית הספר הציבורי ארבעים מורים מלמדים שלוש מאות ארבעים ושבעה תלמידים; פועלות בו גם מרפאה ואכסניה.
שבוע לאחר הפסחא נחוג בצ'ורווילה „גריגולובה“, חגו של גריגול חאנדזתלי. המטבח אימרתי — חאצ'אפורי, מצ'אדי, פלאמושי, גוזינאקי, סאציווי, צאנדילי, פחאלי — ומן המסורת שבעל פה נשמרו ברכות שולחן ולחשים. צ'ורווילה היא מקום הולדתו של בידזינה איוואנישווילי. מפקד 2014 מנה בה 1,451 תושבים בשש מאות שמונים ושמונה בתי אב.
