מנזר מגווימווי

מגווימווי עומד בצוק הגדה הימנית של הקווירילה בקצה המזרחי של צ'יאטורה: מהעיר מטפס אל המנזר גרם מדרגות ארוך וצר, העובר למנהרה שנחצבה ביד בסלע ונתמכת בקשתות, ומסתיים במערה טבעית גדולה. מכאן השם, שכן מגווימה היא המילה הגאורגית למערה. לפי הנסיך וחושטי שימשו מערות אלה מקלט בעת מלחמה, וארכאולוגים מצאו בהן ראשי חץ ועקבות אש; המערה עצמה ידועה גם בממצאים פרהיסטוריים. עד היום, בחגים הגדולים, נערכת הליטורגיה במערה עצמה.

ממזרח לפתח המערה נמצאת הכנסייה הראשית, בזיליקה דו-אולמית של לידת אם האלוהים. אולמותיה, הצפוני צר מהדרומי, מופרדים בארקדה בת שתי קשתות הנשענת על עמוד מסיבי יחיד, ושניהם מסתיימים באפסיסים מחותכים מבחוץ; הקירות מצופים בלוחות אבן מסותתים, ואילו התקרה חצובה בסלע הסמוך. החזית מעוטרת בשפע: מסגרות חלונות מגולפות, צלבים מונומנטליים, מעוינים משולבים וכרכוב מעוטר. בפנים עומד איקונוסטזיס עץ מצויר כולו מהמאה השמונה-עשרה עם המושיע ושנים-עשר השליחים, ודלתו מכוסה בלוחות מתכת רקועים. הקירות שומרים שברי פרסקאות, ובהם באולם הצפוני דיוקנאות המייסדים, האריסתווי ראטי, רוסודן וניאניה; הקיר הדרומי צויר מחדש במאה השש-עשרה.

מצדו האחר של הפתח נמצאת כנסיית האולם הקטנה של קתרינה הקדושה, שתקרתה וקירה המערבי הם הסלע החי, עם תבליט ראש איל על הקיר המזרחי ופרסקאות על הקיר הדרומי החיצוני. מגדל הפעמונים והתאים הם ברובם מהמאה התשע-עשרה, ובשנת 2014 נוספו בנייני מנזר הנזירות החדש. אוצרות המנזר, דלת הגפן המגולפת מעץ מהמאה האחת-עשרה, שהוסרה לשמירה בשנת 1920, ואיקונת התחינה הרקועה מאותה מאה מרצ'ה, שמורים במוזיאון הלאומי. מאז 7 בנובמבר 2006 מגווימווי הוא אתר מורשת בעל חשיבות לאומית.

המנזר נוסד במחצית השנייה של המאה השלוש-עשרה, בשנים שבהן כמעט פסקה הבנייה בגאורגיה שתחת שלטון המונגולים והפטרונות עברה לידי האצולה הגדולה. מייסדו היה ראטי קחאברידזה, האריסתווי של רצ'ה, שבנה את הכנסייה יחד עם אשתו רוסודן ואחיו ניאניה; דיוקנאות שלושתם נותרו על קיר האולם הצפוני. בני קחאברידזה היו האריסתווים של רצ'ה וטקוורי, ומנזר זה בעמק הקווירילה סימן את הקצה הדרומי של שלטונם. היסטוריונים של האמנות מציינים כי למרות עושר הגילופים הבודדים, הבניינים חסרים את השלמות והמיומנות של מונומנטי תור הזהב: זוהי כבר אדריכלות של עידן שקיעה מאוחר.

במאה השש-עשרה צויר הקיר הדרומי מחדש, במאה השמונה-עשרה נעשה איקונוסטזיס העץ, ובמאה התשע-עשרה נבנו מגדל הפעמונים והתאים. המנזר היה מאוצרות העושר של אימרתי: נשמרו בו איקונת התחינה הרקועה מהמאה האחת-עשרה מרצ'ה ויצירת גילוף עץ מעולה, דלת הגפן, שבשנת 1920, ערב כינון השלטון הסובייטי, הוסרה לשמירה והועברה לטביליסי. שתיהן נמצאות כיום באוסף המוזיאון הלאומי של גאורגיה.

בתקופה הסובייטית לא פעל המנזר, ואילו מכרות המנגן של צ'יאטורה הקיפו את הצוקים. ב-7 בנובמבר 2006 קיבל המתחם את הקטגוריה של אתר מורשת תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית, ובשנת 2014 נוסד כאן מנזר נזירות, שתיקן את התאים והשיב את התפילה היומית בכנסייה.

מגווימווי שוכן בקצה המזרחי של צ'יאטורה על הגדה הימנית של הקווירילה; צ'יאטורה נמצאת כ-80 קילומטרים מקוטאיסי, ומיניבוסים יוצאים מתחנת האוטובוסים של קוטאיסי וגם מטביליסי. מהעיר מטפס אל המנזר לאורך הצוק גרם מדרגות ארוך וצר, העובר למנהרה שנחצבה ביד בסלע ונתמכת בקשתות, ויוצא אל המערה הגדולה. המנזר הוא מנזר נזירות פעיל, פתוח ביום, הכניסה חופשית וקוד הלבוש חל. מהרכבלים של צ'יאטורה נראים המנזר וצוקו מרחוק.