מוקוזני

הוא שוכן במדרון הצפון־מזרחי של רכס גומבורי, בגובה 450 מטר מעל פני הים, 12 קילומטרים מגורג'אני.

במקורות הכתובים נזכר הכפר בהקשר למאורעות שנת 1614, כאשר שאה עבאס לא הסתפק בכך שהחזיק כבני תערובת את המלכה קתוון ואת שני בניו של המלך תימוראז, ודרש שהמלך עצמו יבוא לפניו. תימוראז הראשון ולוארסב מלך קרתלי החליטו להילחם בכובש; תימוראז אסף את חיל הקחים, ובלשון הכרוניקה מתח מחסום ממוקוזני עד הצד שמעבר ועמד. הסוללה הזאת הגיעה עד נהר האלזני והגנה גם על וולישציחה, אחשני וזגאני. השאה שיחד חלק מאצילי גאורגיה, ודבר זה החליש את כוחותיו של המלך ואילץ אותו לעזוב את מוקוזני.

מוקוזני היה בעיקרו רכוש המלוכה ובחלקו רכוש אצילים; באחוזת האריסים החזיקו בני אנדרוניקשווילי, בני נזירישווילי ובני ממוצ'ישווילי. תכופים היו הסכסוכים עם הכפרים השכנים על השדות שהיו של מוקוזני, וככלל הכריע בהם המלך. בשנת 1797 שרפו הלקים בהנהגתו של עומר־חאן האווארי את מוקוזני יחד עם וולישציחה. לאחר ספיחת גאורגיה הקימה האימפריה הרוסית במוקוזני עמדה צבאית, ואת הכפר עצמו הפכה לאחוזת כותרת. בתקופה הסובייטית נפתחו כאן שני בתי חרושת ליין, ובהם מילאו את היין „מוקוזני“.

בשנת 1893 חיו בכפר 240 גאורגים ו־175 ארמנים.

במוקוזני כנסיות העלייה לשמים, סוותיצחוולי וגיאורגיוס הקדוש.

במפקד 2014 נמנו במוקוזני 919 תושבים — 430 גברים ו־489 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 853 תושבים — 411 גברים ו־442 נשים.