ווליסציחה

הוא שוכן במישור האלזני, על גדת הצ'רמיסחווי, על הדרך תלאווי־בקורציחה, בגובה 380 מטר מעל פני הים, 11 קילומטרים מגורג'אני.

ווליסציחה לא נחקרה בחפירות; בין המוצאות שנמצאו בה במקרה שני להבי פגיון של ארד, ראש חנית בעל בית קיבול פתוח, חישוק, פעמון, כותרת מנוקבת של ניצב פגיון ושבעה־עשר צמידים, והם שמורים במוזיאון גאורגיה על שם סימון ג'נשיה.

הכפר שכן על הדרך הגדולה שהוליכה מזרחה — חורנבוג'י־ווליסציחה־צ'רמי־אוג'רמה — ובמישור האלזני סגר את הדרך הקצרה ביותר שחיברה את קחתי הפנימית והחיצונית. במקורות ההיסטוריים נזכרת ווליסציחה לראשונה במאה החמישית: לפי ג'ואנשר, חוסרו מלך הפרסים הרס את ווליסציחה עם מצודת צ'רמי. בחיבורו של ההיסטוריון ראה לשה גיאורגי בכפר ווליסציחה אישה יפה, לקח אותה מבעלה והביאה לארמונו; ממנה נולד ללשה בן, דוד, שנקרא לאחר מכן דוד אולו. בסדר הכנסייתי הייתה ווליסציחה תחילה חלק מכס הבישוף של צ'רמי, ולאחר שבוטל, משנת 1757, חלק מן הדיוקסיה של אלוורדי. לאחר שקמה ממלכת קחתי ניהלה מלכת קחתי עצמה, באמצעות המוראווים שלה, חלק גדול מאחוזת האריסים של ווליסציחה. בשנת 1797 שרף את הכפר עומר־חאן, שליט חונזח.

במרכז ווליסציחה נשתמרו אולם מבוצר מראשית ימי הביניים ובזיליקה בת שלוש כנסיות של אם האלוהים מן המאה השישית, שנבנתה מחדש במאות השבע־עשרה והתשע־עשרה; בפינה הדרום־מערבית של האולם המבוצר עומדת כנסיית מריה הקדושה. בשטח שסביב הכפר חורבות כנסיות קווירצחוולי, ברברה הקדושה של צ'צ'אנתובני וממיסאנתי.

בשנת 1917 חיו בווליסציחה 4,536 תושבים, ומהם 59 אחוזים ארמנים — 2,664 נפש — והגאורגים היו 39 אחוזים, 1,770 נפש. בשנת 1922 מנתה האוכלוסייה 5,050, ומהם היו הגאורגים 1,821 נפש, 36 אחוזים, והארמנים 3,113 נפש, 62 אחוזים; בשנת 1926 מנתה האוכלוסייה 5,934 — הגאורגים 2,199 נפש, 37 אחוזים, הארמנים 3,559 נפש, 61 אחוזים. בשנת 1959 חיו בכפר 7,273 נפש. במפקד 1979 חיו בכפר 7,195 תושבים, והגאורגים היו 93 אחוזים מהם — 6,685 נפש — והארמנים 382 נפש, 5 אחוזים. במפקד 2002 מנתה האוכלוסייה 6,385, ומהם 97 אחוזים — 6,194 נפש — גאורגים ו־3 אחוזים — 191 נפש — ארמנים; במפקד 2014 מנתה האוכלוסייה 4,508, ובהם 4,382 גאורגים, 97 אחוזים, ו־84 ארמנים, 2 אחוזים. במפקד 2024 חיו בכפר 3,957 תושבים.