קקבתי

הוא שוכן במדרון הדרום־מערבי של רכס גומבורי, בגובה 700 מטר מעל פני הים, 23 קילומטרים מסגרג'ו.

קקבתי נזכר במסמכים ההיסטוריים של המאות השבע־עשרה והשמונה־עשרה. הכפר היה בראשונה נחלתם של בני צ'רקזישווילי, ומשנת 1675 נמסר לבישוף של אלוורדי. כאשר הקדיש המלך אירקלה הראשון לכנסיית גיאורגיוס הקדוש באלוורדי את הבוקאולתוחוצסי גוג'אספי זאלישווילי עם אריסיו ואחוזתו, היו ביניהן גם אחוזות קקבתי. בשנת 1693 העניק שליט קחתי והבגלרבג של קרבאח, עבאס־קולי־חאן, את הכפר למוראווי של התושים, ממוקה צ'ולוקשווילי, לסוכן דורמישחאן ולבניהם.

קקבתי נחלק לשכונות, ושמותיהן באים משמות המשפחה העיקריים של היושבים בכפר, מלבד השכונה המזרחית הקיצונית, וורחוויאני, שהיא כיום כפר בפני עצמו.

ב־7 בנובמבר 1800 נערך בקרבת הכפר, על גדתו הימנית של נהר היורי, בשדה ניאחורי, קרב גדול נגד חילו של עומר־חאן האווארי שמנה עשרים אלף איש; בספרות ההיסטורית נזכר הקרב הזה גם כקרב קקבתי וגם כקרב ניאחורי. עומר־חאן, שליט אווריה, ניסה יחד עם איראן לתלוש את ממלכת קרתלי־קחתי מרוסיה: לפי התוכנית היו הדאגסטנים והקיזילבאשים אמורים להכות בטביליסי משני עברים, אך מפני מחלוקות פנימיות באיראן ומפני שינוי שיקוליו המדיניים של שליטה דאז, בבא־חאן, שינו האיראנים את דעתם, וביצוע המטרה הוטל על חילו של עומר־חאן. כדי להדוף את פשיטת הדאגסטנים הצפויה הוקם, בפיקודם של הנסיכים יואנה ובגרט, גדוד של מתנדבים מקיזיקי, ולו עזרו גם שני גדודים של הרוסים. הקרב נגמר בהשמדה מלאה של חילו של עומר־חאן, עומר־חאן עצמו נחלץ בדוחק מן השבי, והארץ ניצלה מחורבן.

בימי מרד קחתי של שנת 1812 השמידו אנשי קקבתי את גדוד הענישה הרוסי שחנה בכפר.

בקקבתי, בבית של אריסים, נולד יוסב מצ'דלישווילי בן סולומון, זמר ומשורר נודע במחצית הראשונה של המאה העשרים.

בכפר ובסביבתו נמצאים אתר היישוב אווזסגורי, כנסיות השילוש, אם האלוהים וקוולצמינדה, וכנסיות אם האלוהים וגיאורגיוס הקדוש של קווטי.

במפקד 2002 נמנו בקקבתי 3,487 תושבים — 1,674 גברים ו־1,813 נשים; מפקד 2014 מנה 2,771 — 1,364 גברים ו־1,407 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 2,573 תושבים — 1,275 גברים ו־1,298 נשים.