נינוצמינדה

הוא שוכן בגבעות שלמרגלות דרומו של רכס גומבורי, בגובה 800 מטר מעל פני הים, 2 קילומטרים מסגרג'ו ו־45 קילומטרים מטביליסי. בכפר נשתמר מכלול מנזרים מוקף חומה. עד שנת 1900 מנתה האוכלוסייה מאתיים בתי אב, ופעל בית ספר קהילתי שבו למדו 40 תלמידים.

החומר הארכאולוגי שנמצא כאן מבהיר שעד סוף האלף השני ותחילת האלף הראשון לפני הספירה היו לאוכלוסייה שחיה בשטח הזה ענפי חקלאות רבים, ובהם גידול גפנים. בתקופה הקלאסית היה השטח מנינוצמינדה ועד הכפר מנווי מכוסה במערכת השקאה, ובה שולבה גם תעלת נינוצמינדה; המערכת הזאת לא איבדה את חשיבותה לאורך ימי הביניים.

לאחר התפשטות הנצרות נעשתה נינוצמינדה אחד המרכזים הכנסייתיים החשובים של גאורגיה, וחשיבותו של כס הבישוף של נינוצמינדה הייתה גדולה לאורך כל ימי הביניים. במאה השבע־עשרה, לאחר שבוטל כס הבישוף של צ'רמי, צורף חלק גדול מן הדיוקסיה שלו לעדתו של הבישוף של נינוצמינדה, הוא סבה טוסיסשווילי. לפי הנסיך וחושטי היו גם מנזרי המדבר של גרג'י תחת ידו של הבישוף של נינוצמינדה; לבישוף של נינוצמינדה קראו גם ארכימנדריט, מפני שמנזרי המדבר של גרג'י היו מקצתם של ארכימנדריט ומקצתם של ראש מנזר. בכפר, מלבד הבישוף של נינוצמינדה, החזיק באחוזת אריסים משלו גם הקתוליקוס של גאורגיה.

גיאורגי האחד־עשר, שנאבק על החזרת הכיסא בקרתלי, רצה באותה עת שארצ'יל יומלך בקחתי. בשנת 1691 שלח לקחתי חיל בפיקודו של ברדזים, השופט הראשי; עם ברדזים היו גיווי אמילחורי ותמאז המפקד. ברדזים חנה עם החיל בנינוצמינדה, והבישוף של נינוצמינדה היה מאכסנו; לגאורגים הצטרף מקחתי רווז צ'ולוקשווילי עם תומכיו, ולנינוצמינדה בא גם דושיה, המוראווי של קיזיקי. מפני אופיו המשולח של ברדזים ושכרותו פרץ עימות בין המוראווי של קיזיקי ובין ברדזים, ברדזים נפצע, וחיל קרתלי חזר מקחתי בלא הועיל. לפי דבריו של הנסיך וחושטי, תבוסתם של בני קרתלי מידי המוראווי דושיה ליד נינוצמינדה שימחה מאוד את שליט קחתי עבאס־קולי־חאן, שבשליחות השאה ניסה למנוע את חזרתו של גיאורגי האחד־עשר לכיסאה של קרתלי.

במאות השבע־עשרה והשמונה־עשרה התנהלו בנינוצמינדה תהליכים ערים של התיישבות אנשים, גם מקרתלי וגם מאימרתי.

במפקד 2002 נמנו בנינוצמינדה 2,048 תושבים — 990 גברים ו־1,058 נשים; מפקד 2014 מנה 1,904 — 924 גברים ו־980 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 1,745 תושבים — 865 גברים ו־880 נשים.