גיורגיצמינדה

הוא שוכן בגבעות שלמרגלות דרומו של רכס גומבורי, בצדו השמאלי של נהר הציפליסחווי, יובל שמאלי של היורי, בגובה 720 מטר מעל פני הים, 5 קילומטרים מסגרג'ו.

במקורות הכתובים נזכר הכפר לראשונה במאה הארבע־עשרה והיה של דוד גרג'י. בעקבות פשיטותיו הרבות של תימור לנג התפרקו חיי המנזר של דוד גרג'י, ואת הכפרים שהיו שלו, ובהם גיורגיצמינדה, הקדיש בשנת 1424 אלכסנדרה הראשון הגדול, מלך גאורגיה, לכנסיית הפטריארך סוותיצחוולי במצחתה; בשנת 1589 חזרה גיורגיצמינדה לדוד גרג'י. לאחר זמן קנו כאן אחוזות אצילי בית צ'רקזישווילי מתוחליאורי. במאה השמונה־עשרה היו לחצר המלוכה בכפר אומנים משלה, ובפקודתו של אירקלה השני נעשו בגיורגיצמינדה עבודות בנייה, ועל כך מעידה הכתובת החרוטה מעל הפתח של אחד המגדלים העומדים בכפר.

גיורגיצמינדה של היום מחולקת לשכונות, ושמותיהן באים משמות המשפחה העיקריים של היושבים כאן: גוליסאני, דיגמלאני, קוולאני, מרידאני, מקוקיאני וצ'יאבריאני. בחקלאות הכפר מוביל עיבוד האדמה וגידול השדה שולט — זורעים בעיקר חיטה ותירס, ועוסקים גם בגידול גפנים; בגידול הבהמות שולט הבקר, ואת הצאן החזיקו בעבר בתי האב האמידים.

בכפר, במרחק של כעשרים מטר זה מזה, עומדים שני מגדלים גליליים מן המחצית השנייה של המאה השמונה־עשרה, בנויים אבני נחל, וביניהם מצבה של האדריכלות הגאורגית, כנסיית אולם; מן הכתובת החרוטה מעל הפתח הדרומי של הכנסייה נראה שהכוהן איוונה קוולישווילי בנה את הכנסייה מכיסו בשנת 1800. הכנסייה שופצה בשנת 2010.

במפקד 2002 נמנו בגיורגיצמינדה 2,562 תושבים — 1,228 גברים ו־1,334 נשים; מפקד 2014 מנה 2,307 — 1,164 גברים ו־1,143 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 2,195 תושבים — 1,107 גברים ו־1,088 נשים.