מוצו

הכפר שוכן בגובה 1,880 מטר מעל פני הים; מדושתי אליו 121 קילומטרים.

את הכפר מכנים גם מיצו, והוא היה שומרו ומגינו ההיסטורי של הפתח אל חווסורתי.

הכפר התרוקן כמעט מתושביו למעלה ממאה שנים; מעל ערוץ מוצו וארדוטי, על מדרגות אנכיות, ערוכים כ־40 בתים מבוצרים מימי הביניים לצורכי יום־יום. כיום שרדו במוצו ארבעה מגדלי מצודה לקרב וחורבותיהם של כמה בתי מגורים, ובהם מצודתו ומגדלו האגדיים של תורגווה.

מוצו נחלק בעיקר לשני חלקים: למעלה שוכנת שכונת בני שתקאורי, הקדומה יותר, ולמטה שכונת בני דאיאורי, החדשה יחסית. בכפר, שהגישה אליו קשה, נשמרה האדריכלות המקורית; מוצו, מקום חביב על תיירים ומטפסי הרים, מצוי ברשימת המצבות ההיסטוריות של גאורגיה שמצבן חמור.

לפי האגדה התפללו תושבי הכפר אל איקונת ברוליסקלו של המלאך הראשי. בני מוצו היו לוחמים וציידים נודעים ושמרו מאות שנים על האוצר שהוקדש לאיקונה; לפי המסורת שמור האוצר עד היום בהרים הגבוהים הסמוכים למוצו והוא ממתין לנבחר.

ב־7 בנובמבר 2006, בצו נשיא גאורגיה, ניתן למוצו מעמד של מצבת תרבות בלתי מיטלטלת בעלת חשיבות לאומית. במוצו חיו בעיקר שתי משפחות — בני שתקאורי ובני דאיאורי.

כל תושבי הכפר גאורגים — 100 אחוזים.

במפקד 1926 נמנו בכפר 138 תושבים — 73 גברים ו־65 נשים; מפקד 2002 מנה 49 — 28 גברים ו־21 נשים. במפקד 2014 חיו בכפר 15 תושבים — 9 גברים ו־6 נשים.