שתילי הוא כפר במזרח גאורגיה, בעיריית דושתי שבחבל מצחתה־מתיאנתי, בקהילת שתילי, במורדו הצפוני של הרכס הראשי של הקווקז, בחווסורתי הרחוקה, על גבול גאורגיה וצ'צ'ניה, במפגש השתיליסצקלי והארגוני, על גדתו השמאלית של נהר ארגוני.
אודות
הכפר שוכן בגובה 1,400 מטר מעל פני הים; מדושתי אליו 115 קילומטרים.
שתילי הוא כפר מצודה והוא מתוארך לימי הביניים; מאות שנים שמר על המעברים הצפוניים של הארץ. הכפר הוא מרכז קהילת שתילי והוא נכלל ברשימה הזמנית של מורשת העולם של אונסק״ו.
כפר המצודה ערוך על רכסו של סלע שאין אליו גישה: הוא תופס שטח קטן ובבתי המצודה הצמודים זה לזה הוא יוצר מערכת הגנה אחת שלמה. בשנת 1970 החל כאן מפעל המחקר והשיקום המיוחד בעבודות שיקום, ובשנת 1972 נערך מחקר ארכאולוגי של 12 מגדלים.
חומתו הסגורה היטב של כפר המצודה, ההולכת אחר תבנית הקרקע, היא הקירות החיצוניים של המבנים העומדים צמודים זה לזה. הכניסה אל הכפר מדרום־מזרח, בגשר של בולי עץ המונח על הנהר, שבשעת הצורך פורקו אותו בנקל כדי לסגור את הכפר.
צורכי ההגנה הביאו גם לצפיפותם של המבנים, הערוכים במדרגות לפי תבנית הקרקע, שבהם גגו של בית אחד הוא גגו השטוח של האחר. מדרום־מזרח מתחיל במדרגות אבן רחוב צר, העולה בתבנית הקשה שבין המבנים ומגיע עד קצהו הצפוני של הכפר; את בתי שתילי אפשר לתארך למאה השבע־עשרה או לתחילת המאה השמונה־עשרה.
מבניו העיקריים של הכפר הם בתי המצודה, הם הקוויתקירי, מגורי המגדל והבתים בעלי הגורן, וחומר הבנייה העיקרי הוא אבן גסה, אבני נחל ושחם. בנפח אחד שלם של הקוויתקירי כלולות קומת הרפת, קומת המגורים וקומת ההגנה: הקומה הראשונה היא הרפת, השנייה מכלאת הצאן, השלישית והרביעית המגורים, והאחרונה, החמישית, נועדה להגנה; הקומות מחוברות זו לזו בפתחים מרובעים החתוכים בתקרה.
בקומת המגורים הותקנה אח, ועמדו בה כורסת ראש המשפחה, ספסל ארוך בעל משענת ורהיטים מעוטרים בגילוף גאומטרי. בפינת החדר, ליד חלון האור או העשן, מעל האח, תלוי מתקן השרשרת לקדרה, ומעל האח מוגנות קורות העץ של התקרה מפני האש בלוחות שחם גדולים.
בארבעת קירותיה של קומת ההגנה הותקנו פתחי ירי, ובקיץ משמשת הקומה הזאת גם לשינה. גגו של המבנה שטוח, ולקומה העליונה יש בכל צד גזוזטרה אחת או שתיים הנקראות צ'רדחי, הן המשיקוליות.
בכפר שרדו שרידיהם של מעברי העץ שמעל הרחובות והפתחים, שבשעת פחד חיברו את קומותיהם העליונות של הבתים זו לזו. בתחילת הכפר, ליד הקצה המערבי, עומד מבנה מלבני פתוח בצד אחד ובנוי שחם, שגגו התמוטט — הספיחוונו, מקום התכנסותם של הגברים, שבו דנו בשאלות הדוחקות.
בסמוך לו נמצא הסמרוולו — קבוצת מבנים קטנים, חדר אחד בכל אחד מהם, המיועדים לנשים בלבד, ושבהם שהו הנשים זמן מסוים בתקופות אחדות של החיים. כאן נמצאים גם האסם, בית בן קומה אחת בעל גג אוכף המיועד לבקר, ובית המבשל.
בכפר יש גם בתים אחדים בעלי גורן. קומתו הראשונה של בית כזה בן שלוש קומות, הנשען אל מורד ההר וחתוך בגבו אל האדמה, הנקראת הבית, היא גם מגורי האנשים וגם מכלאת הבקר: קיר קלוע מפריד בין רפת הפרות, החלק של האח והמגורים והחלק להכנת המזון.
הקומה השנייה, היא הצ'רחו, היא גם חדר הגברים וגם מחסן המזון, והקומה השלישית היא הגג השטוח. מאחורי הגג השטוח שוכן הגורן המקורה לדיש התבואה, וכאן גם הסככה לשמירת חפצים, רתמות וכלים; תוכניתו של המבנה אינה אחידה והיא שונה מבית לבית.
בנפרד מן הכפר, בדרום, למרגלות הסלע ומעבר לשני הנהרות, ליד זרוע צרה של השתיליסצקלי, עומדות הטחנות בשורה; ממערב לכפר, במרחק מאות מטרים, מעבר למים, שוכן בית הקברות של הכפר.
כל תושבי הכפר גאורגים — 100 אחוזים.
במפקד 1926 נמנו בכפר 213 תושבים — 108 גברים ו־105 נשים; מפקד 2002 מנה 68 — 35 גברים ו־33 נשים; מפקד 2014 מנה 22 — 14 גברים ו־8 נשים. במפקד 2024 חיו בכפר 46 תושבים — 21 גברים ו־25 נשים.