קסווריסי

הכפר שוכן בגובה 640 מטר מעל פני הים; ממצחתה אליו 22 קילומטרים ומתחנת הרכבת קסני 15 קילומטרים.

קסווריסי הוא מצבה היסטורית ומימים קדומים מאוד היה יישוב חשוב בעמק הקסני. לפי דיווחו של ההיסטוריון הערבי בלאד'ורי, גם קסווריסי, יחד עם אזורים אחרים, נכנע לערבים בתנאים מסוימים.

בעלייתו של קסווריסי מילא תפקיד חשוב מקומו הגאוגרפי: דרך הכפר עברה דרך העיר, ובו נבע מה שמכונה תעלת סגלחו, שפעלה גם במאה השמונה־עשרה.

מן המאה השש־עשרה השתייך הכפר לקהילת הביישוף של צילקני ולנסיכות בני מוחרנבטוני; מאותה עת החזיקו בחלק מן הצמיתים ומן האדמות בקסווריסי בני רטישווילי, אליזברשווילי וגלורג'ידזה.

במאה השמונה־עשרה היה קסווריסי לאחד המעוזים של המאבק נגד פשיטות הלקים. בפנות המאה השבע־עשרה והמאה השמונה־עשרה הצטיין במיוחד בקרבות נגד הלקים האציל זורב רטישווילי, מענף של בית האריסתווים של קסני, ועל כך העניקה לו חצר המלוכה מעלת נסיך.

בשנת 1723 חנה בקסווריסי וחטנג השישי ומשם הנהיג את הקרבות נגד הלקים. בדצמבר 1732 התנפלו הלקים על קסווריסי, וגיווי אמילחווארי ותרחן לוארסב הכו את האויב.

בכפר שרדו חורבותיו של מכלול אדריכלי גאורגי מן המאה השמונה־עשרה, מבצר־האולם של בני רטישווילי, וכנסייה; בקצה הכפר הוצב מגדל גלילי.

במקומו של הארמון שנהרס במאה התשע־עשרה בנו בית מגורים דו־קומתי. למצודה היו שלושה מפלסים, ומגדל הקרב היחיד שלה, בן ארבע קומות, הוצב בפינה הדרומית־מערבית: בקומה התחתונה של המגדל יש באר, הקומה העליונה היא רחבת קרב, והקומות השנייה והשלישית שימשו למגורים.

בתקופה הסובייטית פעלו בכפר משק סובייטי לגידול זרעים ומפעל לעופות; במועצת הכפר קסווריסי נכלל גם הכפר וואזיאני.

הגאורגים הם 99.6 אחוזים מתושבי הכפר.

במפקד 2002 נמנו בכפר 1,502 תושבים. במפקד 2014 חיו בכפר 1,268 תושבים — 638 גברים ו־630 נשים.