קתדרלת סמתוויסי

קתדרלת סמתוויסי עומדת בכפר סמתוויסי שבעיריית קספי, על הגדה השמאלית של נהר הלחורי ליד הכפר איגואתי, כ־11 קילומטרים מקספי ו־45 קילומטרים מטביליסי. זוהי קתדרלת העלייה השמימה של סמתוויסי ואחד ממרכזי האפרכיה של סמתוויסי וגורי. הכנסייה מתנשאת במרכז חצר המוקפת חומה מבוצרת, ונכנסים אליה דרך השער המקושת שמתחת למגדל הפעמונים. מפלס החצר עלה ב־1.5 מטרים מאז נבנתה הכנסייה, אך סביב המבנה, ברצועה ברוחב 10 מטרים, נראה המפלס המקורי, כך שהבסיס בן שתי המדרגות של הכנסייה נראה מכל ארבעת הצדדים.

הקתדרלה בנויה בתוכנית של צלב רבוע עם כיפה: צלב החרות במלבן מוארך מעט של 25 × 18 מטרים. הזרועות מתנשאות מבחוץ לגובה 20 מטרים עד לראש הגמלון, והכנסייה כולה גבוהה 37 מטרים עד לראש גג הכיפה. בהצטלבות עומדים ארבעה עמודים חופשיים המחוברים בקשתות עגולות, וטריזים כדוריים נושאים את תוף הכיפה הגבוה למדי. הזרוע המזרחית מסתיימת באפסיס חצי־עגול, ושלוש האחרות מלבניות; מצפון ומדרום לאפסיס נמצאים הפרותזיס והדיאקוניקון, גם הם עם אפסיסים, ומעליהם יציעים שאפשר לעלות אליהם כיום רק בסולם. משלוש הדלתות שהיו לכנסייה במקור, אחת נאטמה בעת תיקונים במאה התשע־עשרה. את הפנים מאירים 14 חלונות בכיפה ובזרועות. העמוד הצפון־מערבי מרובע ועבה בבירור משלושת האחרים, המתומנים: הוא הוקם מאוחר יותר, ובבנייתו שולבו כחומר בנייה שברי עיטור של החזיתות ושל התוף מהמאה האחת־עשרה.

הכנסייה מצופה בגושי אבן מסותתים היטב בגוונים בהירים של כחלחל, ירקרק, צהבהב ואפרפר, וחזיתותיה מחולקות בשורות קשתות עיוורות דקורטיביות החרותות 25 סנטימטרים לתוך הקיר. הידועה מכולן היא החזית המזרחית, ששרדה כמעט בצורתה המקורית. היא ניצבת על בסיס בן שתי מדרגות ומחולקת בחמש קשתות ובשתי גומחות משולשות עמוקות, שבראשן עיטורי תחרה בצורת תלתן. על ציר אנכי אחד בתוך הקשת המרכזית נמצאים צלב מגולף גדול, החלון הראשי של המזבח עם מסגרת של גילוף עדין ושני מעוינים דקורטיביים; מעל זרועות הצלב ומתחתן רצה כתובת באסומתאוורולי, בכתב „דו־חודי“. אשכולות ענבים, זמורות גפן ורימונים משלימים את העיטור, ומתחת לקשת הצפונית תבליט גבוה של גריפון; לפי האדריכל ריפרדי היה גם גריפון שני, שהוסר בעת תיקונים בשל נזק. בחריצי עיטורי התחרה נראים עקבות של צבע אדום וכחול כהה. החזיתות הדרומית והצפונית הן תמונת ראי מדויקת זו של זו, וכל אחת מחולקת בתשע קשתות. החזית המערבית איבדה את צורתה המקורית בשיקומים של סוף ימי הביניים ושל המאה התשע־עשרה; מסגרות שני החלונות הזוגיים שמעל השער שלה עשויות מאבנים מגולפות של הכיפה שקרסה, ב־16 דגמים שונים.

הכיפה אינה שייכת לשלב הבנייה הראשון: בסוף ימי הביניים הביאה קריסת העמוד הצפון־מערבי לנפילת הכיפה, והיא נבנתה מחדש יחד עם העמוד הזה ועם הקיר המערבי – ולכן מרחוק נראית הכיפה בלתי פרופורציונלית לגוף הכנסייה. קוטר התוף 8 מטרים וגובהו 8 מטרים; יש לו 13 פאות, ב־7 מהן חלונות וב־6 חלונות עיוורים. על רכסי הגמלונים ניצבים אקרוטריונים בצורת כנסיות קטנות בעלות כיפה. ציורי הקיר שרדו רק בכיפה ובמזבח; השאר כוסו בטיח עבה בעת השיקום של שנות ה־1850. הציורים הם משנת 1679 ושוקמו ב־1964. בכיפה מתואר הפנטוקרטור, ובמשלב העליון של התוף – סמלי ארבעת האוונגליסטים במדליונים; בקונכיית האפסיס הדאסיס: ישו יושב על כס בין הבתולה ליוחנן המטביל, ומתחתיו התייחדות השליחים, קדושים ובישופים. מתחת לטיח של האפסיס נמצאו גם שברי ציור מהמאה האחת־עשרה.

החומה הרב־צלעית של החצר (200 × 70 מטרים, גובה הקירות 3–5 מטרים) מתוארכת למחצית השנייה של המאה השבע־עשרה ולשליש הראשון של המאה השמונה־עשרה: היא בנויה אבני נהר ולבנים ומסתיימת בשיני חומה, לאורך צדה הדרומי עובר מעבר לוחמים מאבן עם חרכי ירי, ובצפון־מזרח ובצפון־מערב משולבים בה שני מגדלים. בצדה הצפוני של החומה עומד מגדל הפעמונים בן שלוש הקומות, הבנוי לבנים (5.7 × 7.3 מטרים), מהמחצית הראשונה של המאה השמונה־עשרה; בקומתו התחתונה השער המקושת – הכניסה היחידה לחצר. מצפון־מזרח לקתדרלה ארמון הבישוף בן שתי הקומות (8.4 × 15.2 מטרים), ששלבו הראשון מימי הביניים המפותחים וקומתו העליונה מהמאה השמונה־עשרה, עם מעקה של שיני חומה וחרכי ירי. מדרום לקתדרלה, צמודה לחומה, עומדת כנסיית האולם הקטנה של גאורגיוס הקדוש (5.8 × 3.2 מטרים), הבנויה אבני נהר ואבן מסותתת. בחצר נראים גם יסודות הכנסייה הראשונה, שנחפרו בשנות ה־2000, ועקבות של מרתף יין עם קוורי.

לפי המסורת, את הכנסייה הראשונה בסמתוויסי – בזיליקה – בנה המלך וחטנג גורגסלי במאה החמישית, יחד עם קתדרלות סיוני בטביליסי, צילקני, ארתצמינדה ומטחי; ברשומות המשרד הסינודלי של גאורגיה־אימרתי מצוינת שנת 472 כשנת בנייתה של הכנסייה הישנה. בישוף של סמתוויסי נזכר בין 23 הבישופים הגאורגים בוועידה הכנסייתית בדווין בשנת 506 – העשירי בסדר. וחושטי מייחס את הכנסייה לאיסידור, אחד משלושה־עשר האבות האשורים, הקבור כאן; לפי הבחנתו של החוקר קורנלי קקלידזה הגיע איסידור לסמתוויסי בשנת 543, ולפי מקור אחר ייסד את המנזר בשנת 572. מהמבנים המוקדמים האלה לא שרד דבר; במאות העשירית–האחת־עשרה עמדה כאן כנסייה קטנה יותר. יסודות הכנסייה הראשונה נמצאו בחפירות ארכאולוגיות בשנות ה־2000; לפי מקורות אחדים הם מהמאה השישית.

הקתדרלה הנוכחית נבנתה ב־1030 בידי הילריון בן ואצ'ה קנצ'אלי, הבישוף של סמתוויסי, כפי שתיעדה כתובת אסומתאוורולי בת שלוש שורות מעל הדלת המערבית; תדו ז'ורדניה מצא אותה בחצר ופרסם אותה, ואבן הכתובת אבדה מאז. כתובת שנייה, הנמצאת כיום על החזית המערבית בגובה 6 מטרים, מספרת שאותו הילריון בנה ב־1050 את מרתף היין ואת הגת; מארי ברוסה ראה אותה ב־1848 על קיר ארמון הבישוף. להילריון מיוחסת גם כנסיית אשוריאני הסמוכה, ושמו מופיע בפעם השלישית מתחת לזרועות הצלב שעל החזית המזרחית. כתובת בת שבע שורות מעל הדלת המערבית מתעדת שב־1168, בימי מלכותו של גיורגי השלישי, הוסיף יואנה מסמתוויסי אכסדרה לכנסייה; האכסדרה אינה קיימת עוד. מהמחצית השנייה של המאה השתים־עשרה ועד ראשית המאה השלוש־עשרה החזיקו בסמתוויסי תחילה מיכאל, הקתוליקוס של קרתלי, ואחר כך הבישוף אנטון, ראש הלשכה המלכותית.

במחצית הראשונה של המאה הארבע־עשרה, בימי גיורגי המזהיר, הוענקה סמתוויסי לבית זבדגינידזה־אמילחוורי, ומהמאה החמש־עשרה הייתה הקתדרלה לכנסיית החצר של בני אמילחוורי. במאה החמש־עשרה ניזוק המבנה קשות: קרסו הכיפה, הדלת המערבית, הקשתות, העמוד שמתחת לכיפה והחזיתות. בסוף המאה החמש־עשרה ובראשית המאה השש־עשרה נבנתה הכנסייה „פעם שנייה“: כתובות החזית המערבית מציינות כבונה השני את גאיאנה – „בת זוגו של האמילחורי הגדול, בת מלך המלכים“ – יחד עם בנה סיאוש אמילחוורי. העמוד הצפון־מערבי, הכיפה והקיר המערבי נבנו מחדש. ב־1679 הזמינו גיווי אמילחוורי ורעייתו תמר ציור חדש של הכנסייה ממליטון מסמתוויסי, כפי שמעידות הכתובות בקונכיית האפסיס ועל העמודים המזרחיים.

בשנות ה־1840 ביקרו בסמתוויסי הצייר גריגורי גגרין, ששרטט פרטים של החזית המזרחית, והנוסע א. מורביוב, שפרסם מסורות עממיות על הכנסייה. ברוסה פרסם את כתובות הכנסייה, שחלקן, ובהן כתובת מתוארכת ל־1056, אינן קיימות עוד. האמן דוד גרים פרסם את רישומי החזית המזרחית ב־1859, ובמפנה המאות התשע־עשרה והעשרים צילם את הכנסייה דמיטרי ירמקוב. ב־1847 ערך האדריכל ריפרדי עבודות שיקום; בשנות ה־1850 פורקו האכסדראות הפגועות בדרום ובמערב, רוב הציור הישן נעלם מתחת לטיח, ואחד משני הגריפונים של החזית המזרחית אבד. גיורגי צ'ובינאשווילי ראה בסמתוויסי ציון דרך בהתפתחות האדריכלות הגאורגית, והפרסום המלא ביותר של המונומנט הוא של שלווה אמירנאשווילי. ב־1964 שוקמו הציורים. ב־24 באוקטובר 2007 נכלל מתחם סמתוויסי ברשימה המקדימה של אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.

סמתוויסי עומדת על הגדה השמאלית של הלחורי ליד הכפר איגואתי, כ־11 קילומטרים מקספי, 45 קילומטרים מטביליסי ו־30 קילומטרים מגורי. לחצר נכנסים דרך השער שמתחת למגדל הפעמונים, ואפשר לעלות במדרגות המגדל ולהשקיף על הסביבה. זוהי קתדרלה פעילה. את הסדרי הכניסה ואת לוח התפילות בדקו במקום.