תיאנתי

העיירה שוכנת בבקעת תיאנתי, על גדתו הימנית של נהר יורי, בגובה 1,100 מטר מעל פני הים; מטביליסי אליה 75 קילומטרים. דרכי מכוניות מקשרות את תיאנתי עם טביליסי, עם אחמטה ועם ז'ינוואלי.

האקלים בתיאנתי לח במידה: החורף קר והקיץ ארוך וקריר. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 7.5 °C ובאוגוסט 18.5 °C; המינימום המוחלט הוא -34 °C והמקסימום המוחלט 36 °C. המשקעים 880 מילימטרים בשנה, רבים ביותר באביב ומעטים ביותר בחורף.

בעיירה יש מוסדות מינהל, חינוך ובריאות, מפעלים קטנים ומוזיאון מירזה גלוווני. תיאנתי היא אתר מרפא בעל חשיבות מקומית ובעלת ייעוד מונע למחלות ריאה.

היישוב תיאנתי היה מאז ומקדם מרכזו של חבל תיאנתי ושלט בדרכים שהוליכו מקרתלי לעבר ארמניה ואלבניה ולעבר הקווקז הצפוני. לאחר מכן יצר חבל תיאנתי, יחד עם חבל ארצו השכן, את המכלול הגדול יותר ארצו־תיאנתי, שמרכזו היה שוב תיאנתי.

במאה העשירית ובמאה האחת־עשרה, בעת התחזקותה של נסיכות קחתי, קנתה תיאנתי משקל מיוחד: היא הייתה נקודה אסטרטגית נוחה למדיניות ההתפשטות של נסיכי קחתי, החורפיסקופים, ולכן נעשתה תיאנתי, לאחר בוצ'ורמה, המרכז הפוליטי והמינהלי של הנסיכות לזמן מה.

בשל משקלה האסטרטגי נעשתה תיאנתי לא פעם סיבת מחלוקת בין מלכים ונסיכים: בגרט הרביעי כבש את תיאנתי ושרף את דרבזי בודוג'י של קווירקה השלישי מלך קחתי, שמלך מן השנה 1010 ועד השנה 1032, ולאחר מכן עבר מרכז נסיכות קחתי מתיאנתי לתלאווי.

במאות השתים־עשרה עד החמש־עשרה נחשבה תיאנתי, עם כל ארצו־תיאנתי, שטח שבידי החצר המלכותית המרכזית. לשה־גיורגי מלך גאורגיה הניח את תיאנתי לאהובתו סוסנה, אישה כפרית מווליסציחה, ואילו האצילים לא נתנו למלך לשאת אותה לאישה. לפי דברי יואנה בטונישווילי ניתן לסוסנה כפר בפשאווי, וכאשר מתה ב־20 באוגוסט 1207 מיהר לשה־גיורגי לתיאנתי וציווה לקבור אותה בכנסיית נוקורני.

בימי תמר המלכה הייתה תיאנתי משענת איתנה של השלטון המלכותי במלחמות נגד בני פחווי שהתקוממו.

מן המאה החמש־עשרה והשש־עשרה, לאחר שקמה ממלכת קחתי, נשארה תיאנתי עם ארצו־תיאנתי בידי מלכי קחתי; באותן שנים התגבש המוראוות של תיאנתי, שנעשה מושבם של בני צ'ולוקשווילי.

בשלהי ימי הביניים, בחלוקת שטחה הדרומי של ממלכת קחתי, נכללו תיאנתי והמוראוות שלה בסדרושו של הביישוף של רוסתווי, ובתקנתו נאמר כי בני תיאנתי, הפשאווים, החווסורים, בני ארצו ובני ז'אלתי עמדו תחת דגל רוסתווי. בכפיפות כזאת היו המלכים מגבילים גם את ענייניהם של בני צ'ולוקשווילי, שהתחזקו בארצו־תיאנתי.

מן המאה השבע־עשרה, בשל התמעטות התושבים הקבועים, החלה לתיאנתי, כמו לכל ארצו־תיאנתי, הגירתם של הררי גאורגיה.

בימי ארקלה השני מלך קרתלי וקחתי הייתה תיאנתי נקודה חשובה במלחמה בפשיטות הלקים, והמלך היה אוסף כאן את צבא קחתי ליציאה למערכה.

בתחילת המאה התשע־עשרה נעשתה תיאנתי אחד ממרכזי המאבק בשלטון הרוסי: בשנת 1806 ובייחוד בשנת 1812 הייתה משענת איתנה של בני קחתי שהתקוממו ומחנה צבאי לאמיתו, שבו התאספו המתקוממים והתכוננו.

בשנות ה־1890 היה ליד תיאנתי מחנה שדה של חטיבת החבלנים הקווקזית, ובו למדו חיילי הצבא הרוסי את מלאכת החבלה, הרכבת והפיצוץ. הכפר היה מקושר אל תלאווי בדרך עגלות רגילה של 50 ורסטות, אל טביליסי בכביש של 75 ורסטות, ואל חווסורתי ואל שאר חלקי המחוז שבהרים הגבוהים בשבילי הרים.

משנת 1874 הייתה תיאנתי המרכז המינהלי של המחוז בעל אותו שם; המחוז נחלק לשלושה אזורים — של תושתי וקחתי, של פשאווי וחווסורתי ושל ארצו — ובוטל בשנת 1930.

מעמד של עיירה קיבלה תיאנתי ב־30 בדצמבר 1960; בתקופה הסובייטית נכללו במועצת העיירה תיאנתי גם הכפרים אלוטי, בוקוני, אוז'נטי, תגראאנבי, ללוווני, ז'בוטה, צ'קוראאנתגורי, דזבניאורבי ודזירחווניאני. בעיירה פעלו מפעלים לגבינה וחמאה, לאספלט, ללימונדה ולעץ ומשק לגידול בעלי חיים.

בשנות ה־1980 היו בתיאנתי מפעלים אחדים וקומבינט ייצור, שני בתי ספר תיכוניים, בית ספר מקצועי וטכני, בתי ספר למוזיקה ולספורט, ארבע ספריות, מוזיאון לידיעת הארץ, פארק לתרבות ולמנוחה ובית חולים.

מצפון־מערב לתיאנתי, במרחק קילומטר אחד, שרדו חורבות ארמון צחרקרה, מצבה של האדריכלות הגאורגית מן המאה האחת־עשרה. הארמון בן שתי הקומות נבנה משורות ישרות של לוחות אבן דקים, החדרים היו מקושרים זה לזה במעברי קמרון שהוקמו מלבנים, גובהה של הקומה התחתונה הוא מארבעה מטרים עד ארבעה וחצי, והעליונה מן הסתם הייתה גבוהה יותר. לבניין היה מרפסת פתוחה שיצאה אל החצר, ובמספר חדריו ובשלמות ייעודם הוא נבדל משאר הבניינים החילוניים והדתיים של התקופה הפיאודלית.

חורבות צחרקרה הן מן הסתם שרידיו של דרבזי בודוג'י של קווירקה השלישי, שבגרט הרביעי שרף במאה האחת־עשרה. המשלחת הארכאולוגית של שנת 1969 קבעה כי ארמון צחרקרה הוא מצבה בעלת שכבה אחת וכי קיומו היה קצר.

המפקד הכללי הראשון, של שנת 1897, מנה בתיאנתי 1,089 תושבים.

הגאורגים הם 99.6 אחוזים מתושבי העיירה.

במפקד 1978 נמנו בעיירה 3,800 תושבים; מפקד 1989 מנה 4,179 נפש; מפקד 2002 מנה 3,598 נפש; מפקד 2014 מנה 2,479 — 1,238 גברים ו־1,241 נשים. במפקד 2024 חיו בעיירה 3,436 תושבים.