מסטיה

העיירה שוכנת באגן מסטיה, על גדות הנהרות מסטיאצ'לה ומולחרה, בגובה 1,500 מטר מעל פני הים, 456 קילומטרים מטביליסי ו־128 קילומטרים מזוגדידי.

אווירה של מסטיה לח, חורפה קר וקיצה קצר. הטמפרטורה הממוצעת של השנה היא 5.7 מעלות ושל יולי 16.4; כמות המשקעים בשנה היא 1,035 מילימטרים.

מעמד של עיירה ניתן למסטיה בשנת 1968, ובשנת 1971 נערכה תוכנית המתאר שלה. בשנת 1974 הוקמה כאן אנדרטה למיכאיל חרגיאני, מעשה ידי הפסל ו. אוניאני והאדריכל ו. צינצדזה. בשנת 1977 נבנו בית קולנוע, בית הארחה ומלון „אושבה“; בשנת 2010 נפתחו שדה התעופה והרכבל של הצוואלי, ובשנת 2017 הרכבל של זורולדי.

את מסטיה משרת שדה התעופה על שם תמר המלכה, בעל חשיבות מקומית; תחנת הרכבת הקרובה היא בזוגדידי, ואל זוגדידי קשורה העיירה בכביש.

מסטיה היא אחד המקומות הנודעים לבנייה ולאתנוגרפיה הגאורגית: שרדו בה היטב מבני חול, פולחן והגנה מימי הביניים. מבין מבני הפולחן בולטת כנסיית המושיע בת שתי הקומות, הקרויה מצחווריש, מן המאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה, שעל קירותיה פרסקאות מצוירות ברוב אמנות; כנסיית אם האלוהים, הקרויה למריה, מימי הביניים המפותחים, ובה ציורים וכתובות; וכן כנסיות המלאכים שבסטי, הקרויה תרנגזל, ושל פוסטי.

שרדו גם בתי המבצר הסווניים: חצר אחת מוקפת חומה ובה מגדל, בית המושב הנסמך אליו — מצ'ובי — ומבני המשק.

מבין אוצרות התרבות החומרית ראויים להזכרה האיקונה של שמעון העמודי מן המאה האחת־עשרה שבכנסיית המושיע, וכן הצלב שלפני המזבח והאיקונה של המושיע שבכנסיית המלאכים. במוזיאון לתולדות סוונתי ולאתנוגרפיה שלה במסטיה, הפתוח משנת 1936, נשמרים מעשי ריקוע גאורגיים רבים וכתבי היד הקדומים ביותר של הלשון והספרות הגאורגית העתיקה, ובהם בשורת אדישי משנת 897. יש בעיירה גם בית־מוזיאון של מיכאיל חרגיאני; המטפס, שנולד במסטיה, קבור כאן.

במסטיה נולדו המטפס והמורה־דרך מקסימה גוורליאני, הזמר ומנצח המקהלה מורזקן דדשקליאני, הכלכלן והפוליטיקאי ויקטור ג'אפרידזה והשחקן והבמאי סוסו ג'אצ'ווליאני.

מתושבי העיירה 99.85 אחוזים הם גאורגים ו־0.15 אחוזים רוסים.

במפקד 2002 נמנו בעיירה 2,600 תושבים; מפקד 2014 מנה 1,973 — 947 גברים ו־1,026 נשים. במפקד 2024 חיו בעיירה 1,721 תושבים.