חרטוויסי היא כפר בעיריית אספינדזה, בקהילת טולושי. היא עומדת במפגש הנהרות מטקווארי ופרוואני, בגובה 1,250 מטר מעל פני הים, 14 קילומטרים מאספינדזה ו־48 מאחלציחה. בתקופה הסובייטית פעלו בכפר משקי בקר, גידולי שדה ומטעים. יש בו מרבץ אבן בזלת ותחנת כוח הידרואלקטרית.
אודות
שם הכפר מציין את מפגשם של שני נהרות ומקורו בתקופת החנמטי. ממש מעל המפגש, על הר סלעי גבוה, מתנשאת מצודת חרטוויסי, שהייתה מבצר פעיל במשך כל העידן הפיאודלי. מועד בנייתה הראשון אינו ידוע: יש בה שכבות בנייה רבות, מן התקופה הקדומה ועד המאה התשע־עשרה. הכרוניקאי לאונטי מרוועלי, בהסתמכו על מסורת שבעל פה, טוען שאלכסנדר הגדול ראה גם את חרטוויסי לצד ערי מצודה גאורגיות אחרות במהלך מסעו במזרח; המחקר ההיסטורי אינו מקבל את הגרסה הזאת.
המצודה עמדה על דרך גדולה ושלטה ביישובי סביבות הפרוואני והמטקווארי. במאה השש־עשרה היו בעליה לעתים בני קמקמיסדזה, לעתים בני חרטוויסרי, אמטקיאני ושליקאשווילי. בשנת 1832 מצא הגיאוגרף השווייצרי דובואה דה מונפרה כתובת אסומתוורולי גדולה מעל שער המצודה. ראשון קרא אותה מארי ברוסה, ולאחר תיקונים פרסם אותה אקוותימה תקאישווילי בשנת 1909. הכתובת מציינת כבונה את זכריה, גזבר מלך המלכים, ונוקבת בשנת 1354 כתחילת בניית המגדל והחומה ובשנת 1356 כסיומה. היא נפתחת בקריאה בשם האל ובבקשת מחילתה ועזרתה של אם האלוהים הקדושה.
בשנת 1578, בעת ההתפשטות העות'מאנית, מסר ארפקסד בן יותם את חרטוויסי לעות'מאנים יחד עם שאר מצודות ג'וואחתי; לאחר מכן הייתה המצודה מרכזה של יחידה מנהלית עות'מאנית. באוקטובר 1771 השיב אותה המלך ארקלה השני לזמן מה, ובמלחמת רוסיה־עות'מאניה של השנים 1828–1829, ב־22 בספטמבר 1828, שחרר אותה הצבא הרוסי.
תוכנית המצודה חוזרת על קווי הצוק הסלעי ומותאמת לפני השטח; היא בנויה מאבן שבורה. חלקה המרכזי הוא המצודה הפנימית, החוזרת על התוכנית הטבעית של הסלע המוארך ובה כמה מגדלים כבירים משולבים; היא עומדת על רכס סלע צר ואין אליה גישה מצפון־מזרח. מן הדרום, אל עבר ערוץ המטקווארי, הוקמה חומה שנייה, וחלק ממנה שוחזר. המים הגיעו דרך מנהרה שנחצבה מצפון־מערב.
בחלקה המערבי של המצודה, על רחבה קטנה, עומדת כנסיית אולם וקפלה על שם גיאורגיוס הקדוש — במקומה של כנסייה עתיקה יותר. היא בנויה מאבני טוף מסותתות, מידותיה החיצוניות 2.7 על 4.3 מטרים ויש לה פתח כניסה אחד, מן המערב. האפסיס הוא חצי עיגול שטוח; חלקו התחתון ורצפת המזבח, המורמת במדרגה אחת, חצובים בסלע. החזיתות נטולות קישוט, מסתיימות בכרכוב דמוי מדף, והגג מכוסה רעפים. דימיטרי בקרדזה, בהערות שכתב להיסטוריה של ווחושטי, מביא שתי כתובות מימי בגרט השלישי; אחת מהן, המתוארכת לשנת 985, נוגעת לכנסיית חרטוויסי — השמות בה אינם נקראים עוד, אף שנזכר בה מלך המלכים. הכתובת הזאת נחשבת כיום לאבודה.
בצו נשיא גאורגיה מספר 665 מן ה־7 בנובמבר 2006 הוכרה המצודה כאתר בעל חשיבות לאומית, וב־24 באוקטובר 2007 נכנסה, יחד עם וורדזיה, לרשימה הזמנית של מורשת העולם של אונסק״ו.
במפקד 2002 נמנו בחרטוויסי 203 תושבים — 99 גברים ו־104 נשים; במפקד 2014 נמנו 202 — 97 גברים ו־105 נשים, והגאורגים היו 99.5 אחוזים מן האוכלוסייה. במפקד 2024 חיו בכפר 171 תושבים — 82 גברים ו־89 נשים.
