סארו

בג'וואחתי, כמו בכל דרום הקווקז, טיפוס היישוב הרווח של אותה תקופה — האלף השני לפני הספירה, אם לא מוקדם מזה — היה כנראה היישוב המבוצר. דוויד ברדזנישווילי מונה את יישוב סארו בין נקודות מבוצרות כאלה, לצד היישובים הקדומים ביותר אבולי ושאורי. החומר הארכיאולוגי שנחשף באדמות הסמוכות לכפר מבהיר שסארו וסביבתה היו שותפות פעילות, מתקופה מוקדמת, בחילופים התרבותיים והכלכליים שהתנהלו בסמצחה־ג'וואחתי מאמצע האלף השני לפני הספירה ועד התקופה ההלניסטית והפיאודלית.

על כך שסארו הייתה מוקדם אחד המרכזים המדיניים והכלכליים החשובים מעיד, לצד ראיות אחרות, מכלול המבצרים ששרד בשטחה, מכלול מיוחד במינו בפריסתו. כל ביצור בתוך המכלול היה מתקן מבוצר מורכב ועצמאי; חלק מן החוקרים רואים במצודות סארו מצודה אחת המורכבת משלושה חלקים. בסביבות הכפר נמצאים קברים ובתי קברות, מצודות ושרידי המגורים הקדומים ביותר. כאן שרדו מבנים קיקלופיים וכנסייה על שם המלאכים הראשיים.

איוונה רוסטומאשווילי פרסם את ידיעותיו על סארו בשנת 1901. את הכתובת המקומית קרא ראשון אקוותימה תקאישווילי, ולאחר מכן ראה אותה ניקו ברדזנישווילי, והיא נכללה ב„אפיגרפיה של ג'וואחתי“ מאת וולריאן ציסקרישווילי: אין זו כתובת של המלכה תמר אלא של דמטרה השני.

במפקד 2014 נמנו בסארו 162 תושבים — 83 גברים ו־79 נשים; הגאורגים היו 99.4 אחוזים מן האוכלוסייה והארמנים 0.6 אחוזים. במפקד 2024 חיו בכפר 145 תושבים.