חג'ליה

חלקו הנמוך של הכפר נקרא תגרה. ברצועת הגבעות בולטים רכסי פרשת המים נסטפנרי, ציאגובני וג'יחנג'ירי, וביניהם עוברים עמקי הנהרות סוויאנה, פחסבנה וחירחילה; כולם שייכים לאגן הפיצ'ורי. הקרקע בנויה סלעי משקע מן הנאוגן ומן הקוורטר. את רוב שטח הכפר תופסים יער שפלת קולכיס ונופים מעשה אדם, ובהם קרקעות האדמה הצהובה, הסחף ויער חום האופייניות לו; היערות רבי־השלטון נמצאים בעיקר ברצועת הגבעות.

אקלים הכפר הוא סובטרופי לחה, ובין השפלה והגבעות מורגש הבדל במיקרו־אקלים. הקיץ חם במידה והחורף נוח; המשקעים הממוצעים הם 1,800 עד 2,000 מילימטרים, אוקטובר הוא החודש הגשום ביותר ומאי היבש ביותר. כיסוי השלג דק ונעלם בתוך ימים אחדים.

הכפר דל במחצבים: גז טבעי עולה בו במידה קטנה ואינו מנוצל. בכפר יש מים שהתושבים משתמשים בהם לרפואה; בנהרות יש בכמות סבירה גובי, סרטן נהרות וסרדין.

חג'ליה היה אחוזת נחלה של בית גוריאלי והיה שייך לקהילה הכפרית ג'ורוקוותי. הנחת מסילת הרכבת הגדילה את אוכלוסיית הכפר. ב־1898 פעל כאן בית ספר קהילתי. חג'ליה של היום כולל את חג'ליה ההיסטורית ואת ציאגובני, שהיו אז כפרים נפרדים: בנתוני 1908 גרו בחג'ליה 500 נפשות ובציאגובני 684, וב־1911 בחג'ליה 799 ובציאגובני 1,077. ב־1920 הוקמה קהילת ניגוזיאני, שכללה את אבלאורי ואת חג'ליה. הכפר היה מכוסה שיחים, דרכיו גרועות וסוכותיו מקורות בגומא ובסוף. גידלו בו גידולים חד־שנתיים — תירס, שעועית, אורז ודוחן; בימי השלטון הסובייטי החל גידולם של גידולי תעשייה: תה, הדרים וטונג.

בכפר יש תחנת רכבת, גן ילדים ובית ספר ציבורי. במפקד 2014 נמנו בחג'ליה 1,018 תושבים — 500 גברים ו־518 נשים; הגאורגים היו 99.6 אחוזים מן האוכלוסייה, הרוסים 0.2 והכורדים 0.1.