צ'אניאתי

מצפון לנבדה עומד הר מוזרתי, וממנו יורד נחל מוזרתי; על הגבול שבין ניאבאורי וצ'אניאתי נמצא הר נסימגרווי. המסורת מספרת שכאן היה צריך להיבנות מבצר תמר, אך הוא לא נבנה מפני שלא נמצאו מים במקום — מבצר תמר נבנה על גבול ליחאורי. בכפר זורמים נחלים קטנים רבים: נחל תרוסנה, הצחוויסבנלה, האורפירגלה ונחל דזימיתה, ויש בו גם מעיינות — מעיין אנטונה, מעיין ברנבה, מעיין תדה, מעיין אליסאי, מעיין בולקוודזה, מעיין אולימפי ומעיין בני צינצדזה.

השם צ'אניאתי בא מן השורש צ'אן ומן הצ'אנים שהתיישבו בשטח הזה בתקופות קדומות. הכפר, יחד עם שכניו, היה שייך לקהילה הכפרית ליחאורי, ובמקורות ההיסטוריים הוא נזכר לעיתים רחוקות בנפרד מליחאורי. בשנות ה־1870 ביקר דימיטרי בקרדזה בצ'אניאתי ובקקותי ותיאר אותם; הוא תיאר גם את כנסיית העץ של המלאכים שנבנתה אז מחדש ועמדה בבית הקברות של צ'אניאתי. במקדש נשמרה איקונת כסף של אם האלוהים, שהוצמדה למוט ונשאה כדגל; בכתובת נזכרת המלכה רוסודן, קרוב לוודאי אחותו של גיורגי השלישי. לפי המסורת היה צריך לבנות את כנסיית המלאכים במקום הנקרא סג'וורה, מקום תפילה. מלבד כנסיית המלאכים עמדו בצ'אניאתי כנסיית החצר של בית גוריאלי וכנסיית החצר של בית שווישווילי. הגידולים הנפוצים היו תירס ודוחן, וגם זן הגפן המקומי צ'חוורי; המקומות שבהם עמדו הכרמים נושאים עד היום את השם צ'חוונרה.

ב־1929 וב־1930 נפרד צ'אניאתי מקהילת ליחאורי והקים, יחד עם קקותי ווושטיאלי, מועצה כפרית נפרדת; הוקם קולחוז על שם ולריאן בקרדזה והחלה נטיעת תה. ב־14 במאי 1958 נוסתה בקולחוז של צ'אניאתי, לצד לאיתורי וליחאורי, מכונת קטיף תה בפעם הראשונה, ותעמולת אותם ימים הכריזה על כך כהצלחה הגדולה ביותר של החקלאות הסובייטית. משנות ה־1930 ועד שנות ה־1960 פעלו בכפר מפעלי רעפים ולבנים, ופעולתם נפסקה כשאזל חומר הגלם. ב־1955 נקרא הקולחוז על שם שותה רוסתוולי; ב־1966 וב־1967 נבנה מרכז הכפר מחדש — המבנים הישנים נהרסו ובמקומם קמו חדשים, ובהם שוכנו המינהל ומוסדות התרבות, וב־1966 הוצבה אנדרטה לרוסתוולי. בשנות ה־1990 נחרבו חלק גדול משטחי התה ומבני חקלאות אחרים. ב־2011 נחלק הכפר לאחד־עשר רחובות, לכל אחד ניתן שם, הובא גז, ובמרכז נוטע גן על שם איליה השני.

בשנות ה־1950 כיסה התה 143 הקטר, והיו גם חמישים הקטר הדרים, שלושים כרמים ומטעים ועשרים טונג; בשנות ה־1990 היו בכפר שמונים הקטר תה ומאה שישים וחמישה תירס. את היבול מסרו התושבים בראשונה לבית החרושת לתה בגוריאנתה ומ־1965 לזה שבליחאורי.

בחלק המערבי של בית הקברות נמצא מקומה של כנסיית המלאך; הכנסייה היתה מעץ, ועמודי האבן המסותתים שלה שרדו. במקום הוצב צלב מתכת, לידו מה שנראה כאבן גבול, ובסמוך אבן מסותתת בצורת טרפז; ממערב חצובה בסלע בריכה עגולה רדודה. כסאו של צ'ביה הוא לוח אבן הנשען על ארבעה עמודי אבן נמוכים הנעוצים באדמה; עליו שרדה כתובת שלפיה הציב את האבן גיורגי צ'ביה. את השדה שבו עומדת האבן מכנים צ'ביאסאולי — שם המשפחה הזה לא נרשם עוד בגוריה בשנות ה־1870.

בית הספר בן ארבע השנים של צ'אניאתי נפתח בשנות ה־1930; בין 1936 ל־1938 נבנה בניין בית ספר בן שלוש קומות מאבני נהר, וב־1973 הוצמד לו אגף נוסף. מ־1999 נמשכים בו תשעה שנתוני לימוד, וב־2018 נבנה בניין חדש. בכפר יש בית ספר ציבורי וגן ילדים.

במפקד 2014 נמנו בצ'אניאתי 489 תושבים — 241 גברים ו־248 נשים; הגאורגים היו 98.8 אחוזים מן האוכלוסייה, הארמנים 1 והרוסים 0.2.