כנסיית ליחאורי

כנסיית אם האלוהים בליחאורי עומדת על גבעה מורמת במרכז הכפר בעיריית אוזורגטי, מוקפת בית הקברות של הכפר; מכלול הכנסייה, מגדל הפעמונים והחומה הוא מונומנט תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית. הכנסייה היא מבנה אולם מאבני גזית אפרפרות, ריבועית בתוכניתה עם אפסיס בעל חמש פאות הבולט במזרח ועומד על בסיס דו־מדרגתי; כל אחת משלוש פאות האפסיס נושאת חלון מקושת מגולף בקפידה, הכניסות במערב ובדרום, האכסדרה המערבית הפתוחה בקשת כפולה היא תוספת מאוחרת, לחלונות מסגרות מעוטרות התחומות בכרכובים, והכנסייה מסתיימת בכרכוב דמוי מדף תחת גג רעפים משופע. היסטוריוני אמנות מתארכים את הכנסייה למחצית השנייה של המאה השלוש־עשרה לפי סימני התקופה: השלמות הקומפוזיציונית של החזיתות מתפוררת והעיטור גאומטרי בחדות; החזית הדרומית קרסה ונבנתה מחדש באבן ובלבנים, חלונותיה מימי הביניים המאוחרים זהים לאלה של כנסיית ג'ומאטי, ושתיהן חודשו כנראה בידי אותו אמן תחת גיורגי הרביעי גוריאלי והמלכה חווארמזה. הכנסייה הייתה מצוירת כולה בפרסקאות מן המאות החמש־עשרה והשש־עשרה, ובהן דיוקנאות של ארבעה הדיוטות, אך במחצית הראשונה של שנות ה־1990 גורדו באמתלה של חידוש הציור והכנסייה צוירה מחדש; השרידים הפגומים קשות נמצאים באקדמיה לאמנויות של טביליסי במעמד של מורשת תרבות, ובמקום שרדו רק סצנות ההורדה מן הצלב ופתיחת הקבר.

ממערב לכנסייה עומד מגדל הפעמונים הדו־קומתי שנבנה בשנת 1422 מאותה אבן אפורה בהירה וקשה: קומת הקרקע היא אכסדרה הפתוחה בקשת על ציר מזרח–מערב, עם מדרגות לקומה העליונה הקבועות בקירה, והקומה העליונה היא ביתן בן שמונה קשתות תחת גג עץ דמוי כיפה על ארבעה עמודי אבן חדים, שתחתיו תלויים שני פעמונים, אחד מהם ישן, מברזל יצוק, ללא לשון וללא כתובת. חזיתות קומת הקרקע גולפו באשכולות ענבים ועלים, שאבדו מאז, תבליט גבוה של ראש איל משובץ בחזית, וכתובת הבנייה באסומטאוורולי על החזית המערבית מתארכת אותו ל־1422 ומשמרת את שמו הישן של הכפר, רחואלי. על הכנסייה הגנה חומת אבן עם מגדל פעמונים מרובע, שממנה שרד היום רק הצד הצפוני.

לדעת אקוותימה טקאישווילי ודימיטרי בקרדזה נבנתה כנסיית ליחאורי בשנת 1352 תחת קחאבר גוריאלי, אדון גוריה, והתאריך לקוח מכתובת על איקונת הבתולה הנוקבת בשם קחאבר הראשון גוריאלי ובכרוניקון 1352; החוקר גיא צ'אנישווילי סבור שמרושיאן ורדאנישדזה בנה את הכנסייה וקחאבר גוריאלי הוסיף את הסטואה, ואילו היסטוריוני אמנות מתארכים את המבנה למחצית השנייה של המאה השלוש־עשרה. כתובות איקונות ליחאורי הן העתיקות בגוריה: איקונת הזהב של יעקב הקדוש מן המאה השתים־עשרה נוקבת בשם מרושיאן ורדאנישדזה ואשתו חאטוטה ממשפחת סמדזיווארי, איקונת הזהב של המושיע מן המאה האחת־עשרה, וטריפטיכון עם השליחים פטרוס ופאולוס והמלאכים מן המאה השתים־עשרה או השלוש־עשרה. בשנת 1873 תיאר בקרדזה ארבע איקונות בליחאורי, בשנת 1890 קונדקוב שבע, וקטלוג ירמקוב משנת 1896 מונה פעמון עם כתובת במחדרולי ואיקונות של המושיע, יעקב הקדוש, גיאורגיוס הקדוש והבתולה; הכנסייה שמרה בשורה על קלף מן המאה האחת־עשרה וספר שעות.

מ־1889 עד 1932 היה כומרה האחרון של הכנסייה הפייטן נסטור קונטרידזה, שטיפל בבשורת ליחאורי וכרך אותה ב־21 במרץ 1890; בשנת 1924 פשטו הקומוניסטים על הכנסייה ונטלו את חפצי הערך שלה, והבשורה נלקחה לטביליסי באותה שנה בידי אקאקי שאנידזה ושלווה אמיראנשווילי, וכתב היד הפגום והמפורק שוכן כיום באוסף Q של המרכז הלאומי לכתבי יד. בשנת 1989 שוקמו הכנסייה ומגדל הפעמונים, בשנים 2010–2011 נבנה קיר תמך מבטון מזוין בגובה 10 מטר ובאורך 23 מטר בשלוש טרסות על המדרון הגולש, ובשנת 2010 נפתח בליחאורי סניף של מוזיאון אוזורגטי, מוזיאון אקוותימה טקאישווילי.

ליחאורי שוכנת 6 קילומטר ממזרח לאוזורגטי, כ־10 דקות ברכב; הכנסייה עומדת על הגבעה במרכז הכפר. בכפר פועל גם מוזיאון אקוותימה טקאישווילי, שלוחה של המוזיאון ההיסטורי של אוזורגטי. בררו במקום את שעות הפתיחה של הכנסייה ושל המוזיאון.