מנזר שמוקמדי

מכלול מנזר שמוקמדי עומד בכפר שמוקמדי בעיריית אוזורגטי על גבעה קטנה מעל הגדה השמאלית של הבז'וז'י, 7–8 קילומטר דרומית־מערבית לאוזורגטי, והוא מרכז דיוקסיית שמוקמדי; המכלול מורכב משתי כנסיות הבנויות זו אל זו, מגדל פעמונים, חומה ומערה, והוא מונומנט תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית. כנסיית המושיע היא בזיליקה תלת־ספינתית ללא כיפה בגודל 10 על 13 מטר, בנויה אבן גזית מבפנים ומבחוץ, מצופה אבן כחלחלה ומרוצפת שיש לבן; סבורים שהיא מן המאה השלוש־עשרה או הארבע־עשרה, ולדעת ואחטנג ברידזה הייתה במקור חד־ספינתית, וקירותיה הארוכים נפרצו לימים ונוספו לה אגפים, ואחר כך צופתה מחדש באבנים בצבעים שונים במערך שחמט; החזית המערבית נושאת גילוף סביב החלון, הפנים היה פעם מצויר כולו בפרסקאות, והשרידים מראים את מאמיה השני גוריאלי (מת 1627) ואת אשתו טינאטין עם כתובות גאורגיות. הבנויה אליה, כנסיית ההשתנות "זרזמה", מידותיה 9 על 7 מטר, ספינה אחת המוכתרת בכיפה על תוף בעל שמונה חלונות, מצופה פורפיר כחלחל שנחצב ליד המנזר, עם כניסה מן המערב וצלב בין כוכבים בעלי שש וחמש קרניים על משקוף הדלת; על הקירות שרדו שברי כתובות גאורגיות ויווניות ופרסקו של הבישוף הראשון של שמוקמדי, בסריון מצ'וטאדזה, ובשנת 1961 נמצאה כתובת מן המאות האחת־עשרה עד החמש־עשרה הנוקבת בשם "גריגול בנדאסדזה, ראש הבנאים". מגדל הפעמונים מן המאה השש־עשרה, שוקם בשנת 1831 בידי ראש המנזר, הארכימנדריט ארסן מגלובלישווילי, ודרכו נכנסים למנזר.

על הגדה הימנית של הבז'וז'י מתחת לכנסייה יש מערה בת שני חדרים שבה חיו פעם נזירים מתבודדים; 1.2 קילומטר דרומית־מזרחית למנזר עומדת על גבעה חורבת כנסייה מוקפת חומה שאקוותימה טקאישווילי סבר שהייתה מכופתת, ו־1.5 קילומטר צפונית־מזרחית כנסיית גוריספרדי ששוקמה לאחרונה. בקתדרלה קבורים רוסטום גוריאלי (מת 1564), מאמיה השלישי (1714) ומאמיה החמישי גוריאלי, ובחצר בישופי שמוקמדי.

שמוקמדי היה במשך מאות שנים מקום קבורתם של בני גוריאלי, ותחת קחאבר השני גוריאלי (1479–1483) הפך למושב מטרופוליטני, אחת משלוש הבישופויות של נסיכות גוריה (עם ג'ומאטי וחינו), שנשיאיה נשאו את השם שמוקמדלי. בסוף המאה השש־עשרה, לאחר הכיבוש העות'מאני של סמצחה, בנה ואחטנג הראשון גוריאלי את הכנסייה המכופתת "זרזמה" כדי לשכן בה את איקונת ההשתנות משנת 886 שהוצלה ממנזר זרזמה, העתיקה באיקונות הגאורגיות, ואוצרות אחרים, ובהם איקונת הבתולה של לקלקידזה מן המאה האחת־עשרה, והעניק למנזר 80 משקי איכרים. בסוף המאה השבע־עשרה נסע הבישוף יעקב דומבאדזה משמוקמדי לאירופה בשנת 1687 ונפגש עם האפיפיור אינוקנטיוס האחד־עשר. לאחר מות המטרופוליט יוסב טקאישווילי בשנת 1794 התרוקן המושב והמנזר עבר לקאיחוסרו גוריאלי; בשנת 1820, בדיכוי מרדו, פוצץ הגנרל וליאמינוב את מבצר שמוקמדי ואת בנייני המנזר שבין חומותיו.

במאה התשע־עשרה נשדד המנזר שוב ושוב: דובואה דה מונפרה תיאר אותו בשנת 1833, אג'רים מוסלמים בזזו אותו בשנת 1861, דימיטרי בקרדזה ערך את התיאור המדעי הראשון של האוסף בשנת 1873, ובו "גולאני שמוקמדי" בן 1,004 הדפים (1512–1749) ו"פוטקארי", בשנת 1875 נזנחו העתיקות בארגזים, בשנת 1881 הוציא אותן הצלם סטפנה סבין־גוס "לשיקום" ברשות המשרד הסינודלי ולא השיבן, בשנת 1889 קטלג ניקודים קונדקוב את ששרד, בשנת 1895 ביקרו אוליבר ומרג'ורי וורדרופ, בשנת 1913 הגיע אקוותימה טקאישווילי, ובשנת 1919 הוברחו אוצרות בשווי 30 מיליון רובל דרך בטומי לאימפריה העות'מאנית. בשנת 1920 שוקם המושב כדיוקסיית בטומי ושמוקמדי, מאז 1924 החפצים ששרדו נמצאים במוזיאון הלאומי של גאורגיה, בשנים 1963–1967 היה בישוף שמוקמדי הקתוליקוס־פטריארך הנוכחי איליה השני, בשנת 1995 הוקמה מחדש דיוקסיית שמוקמדי כעצמאית והיא מכסה את שלוש עיריות גוריה, ובשנת 2007 נרשם המנזר כמונומנט בעל חשיבות לאומית.

שמוקמדי שוכנת 7–8 קילומטר דרומית־מערבית לאוזורגטי, כ־12 דקות ברכב; המנזר עומד על הגבעה מעל הכפר, והכניסה אליו מצד מגדל הפעמונים. המנזר פעיל ומשמש מרכז דיוקסיית שמוקמדי; את שעות הפתיחה, הגישה וכללי הלבוש כדאי לברר במקום.