גנתיאדי

בכתבי הזכות העתיקים של נסיכות גוריה נרשם צ'אניאתורי ככפר בפני עצמו. בתקופה הסובייטית נחלק לשלושה: חלק אחד נכלל בגוריאנתה, חלק נקרא גנתיאדי ונכנס למועצה הכפרית קונצ'קתי, וחלק נשאר כפר נפרד בשם צ'אניאתורי במועצת גנחלבה. מכלול הכנסייה והמנזר של צ'אניאתורי, מימי הביניים הגבוהים, נמצא דווקא באדמות גנתיאדי. בתקופה הסובייטית היה התה הגידול העיקרי.

מנזר צ'אניאתורי עומד על גבעה גבוהה הידועה כגבעת המנזר; כמה דרכים עולות אליה, והנוחה שבהן באה מדרום־מזרח. חצרו הראשית של המנזר משתרעת על 500 מטרים מרובעים ומוקפת חומת אבן, ועל הגבעה גדלה חורשת תרזה ואלון. המקדש נבנה כנראה במאה העשירית. המסורת מספרת שהכנסייה עמדה בראשונה על הגבעה הגבוהה, אך התושבים לא יכלו לעלות אליה בהיעדר דרך, ולכן פורק המקדש והובא קרוב יותר אל הדרך. באדריכלותו עומד מנזר צ'אניאתורי בשורה אחת עם מקדשי שמוקמדי, ג'ומתי וליחאורי.

אל המבנה המרכזי הוצמד לימים מדרום מבנה קטן, שכנראה שימש מקום מושבם של הנזירים. המקדש הוא מטיפוס אולם, בנוי אבני גזית בשורות ישרות, ופתחי הכניסה שלו מן המערב ומן הדרום. במערב נמצא שער גדול, וקמרונותיו נשענים על עמוד עגול כבד; בתוספת המערבית, מעל העמוד, שולבה אבן גמלון ובמרכזה צלב חרוט בעיגול. בקירות השער שולבו אבנים מגולפות, ומדרום עובר מעל הדלת קמרון מגולף. מצפון יש למקדש תוספת מלבנית קטנה שהכניסה אליה מן המערב. במערב, במזרח ובדרום חצובים חלונות מקומרים, מעוטרים אף הם בגילוף; חומה מקיפה את המקדש.

במפקד 2014 נמנו בגנתיאדי 373 תושבים — 190 גברים ו־183 נשים; הגאורגים היו 99.5 אחוזים מן האוכלוסייה, הארמנים והרוסים 0.25 אחוזים כל אחד.