ציחיספרדי

על אחד הסלעים הקטנים בציחיספרדי נמצאו קונכיות ים, המלמדות שלפני מאות שנים היה כאן הים. שמו הקודם של הכפר הוא ציחה, המבצר. בתקופה הפיאודלית המאוחרת היה נחלת בני נקשידזה ומעונם בקיץ. בראשית המאה השבע־עשרה בנה ממיה השני גוריאלי את המבצר, שעבר לימים לידי בני נקשידזה; באותה מאה ציווה ממוקה נקשידזה לבנות ולצייר את כנסיית אם האלוהים שליד המבצר. במאה השבע־עשרה, בפקודתו של בז'ן נקשידזה ויורשו גיורגי, כתב הכוהן סבה את „גולני המבצר“, הידוע גם כגולני גוריאנתה. ב־1720 הקדיש בז'ן נקשידזה לכנסייה תמונת הורדה מן הצלב.

ב־1817 הרס ממיה החמישי גוריאלי, בעזרת הצבא הרוסי, את מבצר בני נקשידזה, ולאחר מכן חנה כאן צבא האימפריה הרוסית — מאתיים חיילים ותותח אחד. ב־1873 ראה דימיטרי בקרדזה בכנסייה את הפרסקאות של ממוקה נקשידזה ומשפחתו. ב־1907 תיאר אקוותימה תקאישווילי את עתיקות כנסיית המבצר. ב־1908 נשדדה הכנסייה ונלקחו ממנה כמה איקונות וחפצים שונים. מ־1911 נזכר הכפר בשם ציחיספרדי. ב־1912 נפתחו בכפר אגודת אשראי שמנתה 1,500 חברים וספרייה.

בשטח בית הקברות של הכפר, למרגלות ההר שעל פסגתו עומד המבצר, נמצאת מערה: חדר חצוב בסלע ובו תקרת מדפים, ובחלקה המרכזי של רצפתו חצובה גומה מלבנית.

במפקד 2014 נמנו בציחיספרדי 610 תושבים — 302 גברים ו־308 נשים; הגאורגים היו 99.3 אחוזים מן האוכלוסייה, האוקראינים 0.3 והאבחזים 0.2.