ג'ומתי

השם ג'ומתי בא מן השפה הזאנית ופירושו אחווה — „ג'ומה“ הוא אח שבועה. בכפר נמצאה מערה מן הפלאוליתי העליון, ונמצאו בה חפצי ארד ומטילים; עסקו כאן בקדרות. מג'ומתי ידוע מטמון מטבעות קולכיים שנמצא במקרה, ואחד ממטבעותיו הגיע למוזיאון ההרמיטאז' ואחד לאגודה האתנוגרפית של גאורגיה; עליהם הוטבעו אותיות יווניות, והטוהר הנמוך והאותיות החרוטות מצביעים על הנפקה מאוחרת — לכל הפחות סוף המאה הרביעית לפני הספירה. בסביבות ג'ומתי נחשפו גם שרידי יישוב ובית קברות מן התקופה ההלניסטית, חורבות מבצר מימי הביניים ובית קברות, שגילתה אותם המשלחת של השנים 1991 עד 1994 בראשות ו' סדרדזה.

משנות ה־1860 נערך בכפר בספטמבר יריד בן חמישה ימים. ב־1881 נפתח בית ספר של האגודה להפצת קרוא וכתוב, ומנהלו היה מלנטי צ'חרטישווילי. ב־1892 הועלתה שאלת הקמת בניין לבית הספר. ב־1899 ביקשה הקהילה הכפרית של ג'ומתי ממנהלת בתי הספר העממיים בקוטאיסי מורה אחד וכסף לשומר ולחימום; הקהילה הקצתה גם מקום לבניית בית הספר וביקשה מלזרנקו, ראש נפת אוזורגטי, להפוך את בית הספר לדו־כיתתי. למען שיפור בית הספר הכפרי פעלו שופט הכפר ב' צ'חרטישווילי, א' גוגואה, הכוהנים סמסון דרצ'יה, איוונה ויוסב קנדלקי והמורה גבוניה. ב־1912 נפתחה ספריית הכפר.

בתקופה הסובייטית גידלו תה על מאתיים וארבעים הקטר, טונג על שישים והדרים על עשרים וחמישה. הקולחוז של ג'ומתי על שם סטלין היה השלישי בעושרו בנפה, אחרי נתנבי ושרומה. ב־1957 הוקם מרכז הכפר על ראש גבעה, במקום הנראה מכל עבר, ושם נבנו בית מינהל, בית ספר ומועדון; בעת הקמת המרכז נהרסו שרידי ארמון בית גוריאלי וכנסיית באילתי.

בשנות ה־1870 היו בכפר 278 בתי אב. ב־1937 חיו כאן 349 משפחות ו־552 נפשות — 299 גברים ו־253 נשים. בכפר יש בית ספר ציבורי, גן ילדים ואנדרטה ללוחמי מלחמת העולם השנייה. במפקד 2014 נמנו בג'ומתי 345 תושבים — 181 גברים ו־164 נשים, כולם גאורגים.