סילאורי

שמו הקודם של הכפר הוא דזגורה. בעמק הרוחמלי עמדו מבצר וכנסייה על שם גיאורגיוס הקדוש. באדמות סילאורי של היום נמצא חלק מבאילתי, המכונה גגמה באילתי, שהיה נחלת בית גוריאלי ומרכז חשוב בנסיכות גוריה: כאן עמדו ארמון בני גוריאלי ומעוז מימי הביניים המאוחרים, וכן כנסיית באילתי שנבנתה ב־1609. ב־1614 קיבל ממיה השני גוריאלי במעונו בבאילתי את המיסיונרים הישועים לואי גרנז'ה ואטיין ויו. כנסיית באילתי, יחד עם כנסיות ממתי וצ'חדנה, הוקדשה לכנסיית הקבר בירושלים; היא נבנתה מלבנים ומאבן מבוקעת.

מסוף המאה השמונה־עשרה החזיק בגגמה באילתי כנחלה לוון גוריאלי. ב־11 באוקטובר 1808 כבש סולומון השני, מלך אימרתי, את מבצר באילתי והרס אותו. ב־1827 הוצבה על הכנסייה כיפה מאבן מסותתת והיא צוירה; חלקה המזרחי של הכנסייה היה בצורת חצי עיגול תלת־צדי, והציור כלל דיוקנאות של בני בית גוריאלי. כנסיית באילתי והמבצר נהרסו בין 1958 ל־1962 לצורך בניית בית הספר בג'ומתי.

ב־1945 נבנתה בכפר תחנת כוח הידרואלקטרית קטנה בהספק של 23 קילוואט־שעה. ב־1977 החזיק הקולחוז של סילאורי מאה עשרים וחמישה הקטר תה ו־21.5 הקטר של מטעי הדרים.

בכפר יש בית ספר ציבורי. במפקד 2014 נמנו בסילאורי 531 תושבים — 268 גברים ו־263 נשים; הגאורגים היו 99.6 אחוזים מן האוכלוסייה והרוסים 0.4.