שקוותילי

החורף נוח ובלא שלג, והקיץ חם ולח: הממוצע באוגוסט 22.6 מעלות, המשקעים השנתיים 2,096 מילימטרים ולחות האוויר הממוצעת 78 אחוזים.

במשך המאה השמונה־עשרה היה שקוותילי אחת מנקודות הסחר החשובות של מערב גאורגיה. מ־1723 עמד במבצר שקוותילי חיל מצב של האימפריה העות'מאנית. שקוותילי מסומן על מפת ממלכת אימרתי משנת 1737. בין 1788 ל־1792 העביר סימון השלישי גוריאלי לבני נקשידזה את זכות המכס של ארמני, שכללה גם את שקוותילי.

מ־1812, על פי הסכם בוקרשט, עבר שקוותילי למעשה לשלטון האימפריה הרוסית, ומעברו החל גבולה של האימפריה העות'מאנית. ב־1813, בעצתו של ניקולאי רטישצ'ב, המושל הכללי של גאורגיה, בנה ממיה החמישי גוריאלי את מבצר ניקולאוס הקדוש, ובנייתו הושלמה ב־1814; המבצר עמד במקום שבו נפגשים הנהרות נתנבי וצ'ולוקי עם הים. באותה עת היה המבצר מרכז של דיג ושל סחר בתירס, ומשקוותילי יצאו עצים שנכרתו בגוריה. ב־1820 נטש הצבא הרוסי את מבצרי שקוותילי ואנקליה.

ב־15 באוקטובר 1828 התחולל בשקוותילי קרב כחלק ממלחמת רוסיה־תורכיה: הגנרל קרל הסה, שרדף אחר סופיו גוריאלי שנמלטה מגוריה, הביס את העות'מאנים, אך על אף ניצחונו לא העז לחצות את הצ'ולוקי ולא המשיך במערכה. באוגוסט אותה שנה הפגין גיגו בולקוודזה גבורה נגד סיירים עות'מאניים וזכה בדרגת סגן; לימים הצטיין כוח של אלף וחמש מאות גורים בפיקודם של הסה והמייג'ור פטקובסקי והביס את צבאו של שנסקין קאיה אוגלו מטרבזון.

ב־1833, לפי דיווחו של דובואה דה מונפרה, עמדו בשקוותילי חמישה או שישה תותחים ומגדל עץ אחד; לפי אותו דיווח נכנסו לשקוותילי ספינות עות'מאניות מבטומי. בשל פשיטות שודדים ציווה השלטון לחזק את המבצר והקציב להגנתו שתי יחידות מן הגדוד הקווי השנים־עשר של הים השחור — 255 איש ושני תותחים.

במלחמת קרים, ב־15 באוקטובר 1853, תקפו את מבצר ניקולאוס הקדוש הצבא התורכי הסדיר וכוח עממי בפיקודו של חסן בג תוודגירידזה, חמשת אלפים איש בסך הכול. נגדם עמדו ציידי הצבא הרוסי והכוח העממי של הגורים, חמש מאות איש, ומהם 345 גורים; את הגורים הנהיגו האב והבן, גיורגי ואסה גוריאלי. הקרב נמשך שבע שעות, וגיורגי גוריאלי, שנפצע אנושות, העביר את הפיקוד לבנו אסה בן השש־עשרה. בקרב הצטיינו ונפלו בגבורה גיגינאישווילי, ציטלידזה וזקריה אנדרוניקשווילי; הצטיינו גם לוון, דוויט, דימיטרי ומלקיה גוריאלי. במבצר שקוותילי חנה הצבא הרוסי.

ב־1877 שהה בשקוותילי ירמיה קרטין, שבא מאמריקה, וכתב שאין במיקולייבסק כל מבצר ושזה רק כפר קטן ועלוב. בין 1860 ל־1870 פעלה בשקוותילי תחנת מכס, ולמבצר היה שוטר משלו. חשיבותו ירדה בעיקר לאחר 1878, עם סיפוח בטומי לאימפריה הרוסית. בשנות ה־1890 שימש שקוותילי לנופש ולרפואה, לרחיצה בים. מ־1918 התיישבו בכפר המאמינים הישנים. מבצר שקוותילי נהרס בשנות ה־1920, ומאבניו נבנה בית חרושת בקוומו נתנבי. בין 1974 ל־1977 פעלה בשקוותילי תחנה מטאורולוגית.

שקוותילי הוא אחד מאתרי החוף של גוריה. ב־1949 הוחלט להקים רצועת מרפא לאורך חוף גוריה מקובולתי עד פותי, ועל פני חמישים קילומטרים ניטעה חורשת אורן ביצ'וינטה. פועלים כאן כמה מלונות, פארק השעשועים „ציצינתלה“, אולם קונצרטים, „פארק המוזיקאים“ ו„פארק המיניאטורות“.

אמצעי המרפא הטבעיים הם האקלים הסובטרופי הלח שלחוף הים, מי הים והחול המגנטי; צורות הטיפול הן אמבטיות אוויר, שמש וחול. ההתוויות הן מחלות תפקודיות של הלב וכלי הדם ושל מערכת העצבים, אנמיה משנית, רככת ומחלות של מערכת העצבים ההיקפית ושל הפרקים.

במפקד 2014 מנתה אוכלוסיית שקוותילי 175 נפשות, רובן גאורגים.