שמוקמדי הוא כפר במוניציפליטט אוזורגטי ומושב קהילה הכוללת את שמוקמדי, גומי, גונביסקרי, קוויריקתי וציטלמתה. הוא שוכן על גדות הנהרות בז'וז'י ואקישה, על הדרך אוזורגטי־גומיסמתה, בגובה 190 מטר מעל פני הים, 7 קילומטרים מאוזורגטי.
אודות
שמוקמדי הוא אחד הכפרים ההיסטוריים של גוריה והיה מושב הדיוקסיה של שמוקמדי. הסמואראוו של שמוקמדי כלל את כל עמק הנהר בז'וז'י שמעל אוזורגטי, ואת המנהל מינה הבישוף של שמוקמדי. במאה השמונה־עשרה מינה הבישוף ניקולוז בטונישווילי את בחוטה נקשידזה למנהל. ב־1776 תפס גיורגי החמישי גוריאלי את נחלת שמוקמדי והציב את בנו שלו כמנהל, אך לימים השיב אותה לבחוטה נקשידזה ולבניו. מ־1792 חיזק קאיחוסרו גוריאלי את מבצר שמוקמדי והעביר לשם את מעונו מאוצ'חובי.
באפריל 1820, בימי מרד אימרתי, הרג יותם בולקוודזה בשמוקמדי את הקולונל פוזירבסקי, המושל בפועל של אימרתי, שצעד אל גוריה כדי לעצור את מנהיגי המרד שמצאו בה מקלט. על כך, ב־24 ביולי אותה שנה, כבש הצבא הרוסי בפיקודו של הגנרל ולייאמינוב את מבצר שמוקמדי והשווה אותו לעפר, ואת הכפרים שסביבו שרף. בין 1822 ל־1823 היה מנהל שמוקמדי רוסטום נקשידזה, שהיה באותה עת גם ראש בית גוריאלי.
תחת האימפריה הרוסית כללה הקהילה הכפרית שמוקמדי את שמוקמדי עצמה, גומי, קריסקורה, ציטלמתה, קוויריקתי, מקוונתי ופטרי. ב־1873 נפתח בכפר בית ספר דו־כיתתי. ב־1874 גרו כאן 160 בתי אב, והאדמה היתה נחלתו של דימיטרי גוריאלי, בנו של קאיחוסרו. ב־1902 נרשמו בקהילה חמישה כפרים ובהם 3,577 נפשות. ב־1914 וב־1915 נבנה בניין חדש לבית הספר הכפרי.
בשנות ה־1930 וה־1940 נבנתה סמוך למרכז הכפר, על זרוע של הנהר נבז'וארה, תחנת כוח הידרואלקטרית קטנה, צ'קוחהסי, בהספק של 42 קילוואט־שעה. ב־1958 נבנה בית תרבות לשש מאות איש. ב־20 וב־21 בספטמבר 1980 נערך לראשונה חג שמוקמדובה. ב־1983 נפתחו בכפר אנדרטה ובית מוזיאון לוולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו, ובפתיחה השתתף ולדימיר אנדראייב, אמן העם של הרפובליקה הרוסית. ב־1984 צוין מאה שנה להולדתו של וורלם סימונישווילי ונפתח בית המוזיאון שלו. בכפר פעלו בית חרושת לתה ומפעל שימורים.
בכפר, מדרום לנהר בז'וז'י, עומד על גבעה מכלול מנזר מימי הביניים הגבוהים. המנזר מורכב משלושה אתרים: שתי כנסיות הבנויות זו אל זו — בזיליקת האלוהות מן המאה השתים־עשרה וכנסיית הכיפה „זרזמה“ מן המאה השש־עשרה, שווחטנג הראשון גוריאלי בנה אותה במיוחד כדי להציב בה את איקונת ההשתנות שהובאה ממנזר זרזמה במאה השש־עשרה — ומגדל פעמונים מן המאה השש־עשרה, שוקם ב־1831. מנזר שמוקמדי היה מקום הקבורה של בישופי שמוקמדי ושל בית גוריאלי.
בכפר שרדו גם חורבותיה של כנסיית גיאורגיוס הקדוש. הכנסייה היא מבנה אולם ובו אפסיס מעוגל הבולט כלפי חוץ, בנויה מאבן שבורה, והפינות ומסגרות הדלת והחלונות עשויות לוחות מסותתים. הקירות הצפוני והמזרחי שרדו בשברים בלבד; פתחי הכניסה מן הדרום ומן המערב, לדלת הדרומית מסגרת מקומרת ובה אימפוסט, ובקירות הדרומי והמערבי חצובים שני חלונות רחבים וגבוהים ומקומרים בכל אחד.
בכפר עמדו גם חורבות הכנסייה והחומה של גוריספרדי, מימי הביניים הגבוהים. הכנסייה נבנתה בראשונה מאבן ולאחר מכן מעץ, וסביבה עברה חומת אבן. בראשית המאה העשרים שרדו החומה והחורבות, וכן שבר של מחיצת המזבח ועליו צוירה סצנה מן הבשורה. המקדש היה בראשונה כנראה בעל כיפה והוא נבדל מכנסיות גוריה האחרות באדריכלותו המיוחדת.
שמוקמדי הוא כפר מולדתה של משפחת דומבדזה, שבניה היו ממעמד הכמורה. בין בני דומבדזה הנודעים היו הבישוף יאקוב שמוקמדלי; גיורגי דומבדזה, כוהן ופייטן; אנטון דומבדזה, פייטן ומנצח, ובניו — דוויט דומבדזה, כוהן ופייטן, ואיוונה, סמסון, ניקולוז ויוסב דומבדזה, גנרלים בצבא רוסיה. דוויט דומבדזה היה עיתונאי ומתרגם, וילדיו היו סוניה דומבדזה, זמרת אופרה שהיגרה, ווסיל דומבדזה, סוחר ודיפלומט.
בכפר יש בית ספר ציבורי וספרייה. במפקד 2014 מנתה אוכלוסיית שמוקמדי 1,322 נפשות, ו־99.5 אחוזים מהן היו גאורגים.
