דידי זנווי

זנווי שוכנת בחבל קוובליאני של סמצחה ההיסטורית. השם זנווי, הנמצא גם במקומות אחרים, הוא כנראה עקבותיו של שבט הזאנים, יחד עם השמות הקרובים זנה, זנתי וסזנו.

זנווי של סמצחה נזכרת בחיבורו של בסילי זרזמלי „חיי סרפיון זרזמלי“: לנסיך הגדול של החבל הזה, גיורגי צ'ורצ'נלי, היו „היכלות בגבולות צ'ורצ'ני וזנווי“. על פי אותו מקור ביקש גיורגי צ'ורצ'נלי מן האב סרפיון לבנות את המנזר לא בזרזמה אלא במקומות זנווי, בסביבה נוחה ושלווה יותר. למרות סירובו של סרפיון הוקם בזנווי מנזר בכל זאת, ובסילי זרזמלי מציין כבוניו הראשונים את אמספו ואת קורדיה. לאחר מותו נקבר שם גיורגי צ'ורצ'נלי, ואת קברו פקד ובירך סרפיון זרזמלי.

לאחר כיבוש סמצחה בידי העות'מאנים, על פי „הדפתר הגדול של וילאיית גורג'יסתאן“ משנת 1595, השתייכה זנווי לנאחיית אודה שבליווא אחלציחה. היו שם אז שני כפרים: זנווי העליונה עם כנסייתה, וזנווי התיכונה, היא צינזנווי; בשניהם חיו עשרים וארבעה בתי אב. הם גידלו חיטה, שעורה, שיפון, דוחן, חומוס, עדשים, אפונה, זרע פשתן וירקות, החזיקו כבשים, חזירים ודבורים, והיו להם פירות ואגוזים; הם שילמו מס של 8,000 אקצ'ה.

בשנת 1829 נכנסה זנווי יחד עם סמצחה לאימפריה הרוסית. בשנת 1944 הוגלתה אוכלוסיית הכפר המוסלמית למרכז אסיה, ולכאן הועברו בני אימרתי ובני אג'ריה.

בסביבות הכפר שרדה מצודה מימי הביניים, שהוקמה על סלע תלול מכל עבריו. רובו של הכפר ההיסטורי שוכן ממזרח למצודה, מעבר לנחל; שם, במקומה של כנסייה ישנה, נבנה בשנת 1927 מסגד חדש. מן הכנסייה הישנה ניצלו כותרות מעוצבות ומחורצות של חצאי עמודים, ועל אבן שטוחה חקוק צלב המשובץ במסגרת של שני פסים מעוגלים. במרחק של כ־2 קילומטרים מצפון לדידי זנווי, במעלה גיא זנווי — בזנווי העליונה הישנה — עומדים באחו מוקף יער שרידיה של כנסיית אולם גדולה למדי.

במפקד 2014 נמנו בדידי זנווי 297 תושבים, ומהם 99.3 אחוזים היו גאורגים. במפקד 2024 חיו בכפר 247 תושבים.