דווירי

דווירי נזכרת ב„דפתר הגדול של וילאיית גורג'יסתאן“ משנת 1595, ב„תיאור ממלכת גאורגיה“ מאת ווחושטי בגרטיוני, ב„חיי קרתלי החדשים“ מאת ברי אגנטאשווילי, בכרוניקות קרתלי־קחתי מן המאות השבע־עשרה והשמונה־עשרה ובמקורות נוספים.

במאות השתים־עשרה והשלוש־עשרה השתייכה דווירי לתורי והייתה נקודה חשובה על הדרך מקרתלי אל דרום־מערב גאורגיה. גבולה המערבי של ממלכת קרתלי עבר בדווירי ובחפיניסחווי. בראשית המאה העשרים היו רוב תושבי הכפר נוצרים.

בסביבות הכפר נמצאו בתי הקברות מתקופות הברונזה והברזל, קווירצחוולי ובורניגלי, ומטמון מטבעות ביזנטיים מן המאה האחת־עשרה. בדווירי ובאדמות הסמוכות כמה כנסיות: במרכז הכפר עומדת כנסיית המלאך הראשי, שנבנתה מחדש במאה התשע־עשרה; בראש הכפר, בבית הקברות, כנסיית קווירצחוולי מן המאה העשירית; ובקרבת מקום, ביער, הכנסייה התלת־אולמית הפגועה של סקוויריקה, שהיא כנראה קוויריקהצמינדה שנבנתה במאה התשיעית. במורד גיא דווירי, מדרום־מערב לכפר, עומדת מצודת דווירי שהגיעה אלינו כחורבה, והיא ששמרה על הדרך שעברה דרך הכפר מתורי ההיסטורית.

במפקד 2014 נמנו בדווירי 712 תושבים — 338 גברים ו־374 נשים; הגאורגים היו 98.6 אחוזים מן האוכלוסייה, הרוסים 0.7, האוסטים 0.4 והארמנים 0.1 אחוזים. במפקד 2024 חיו בכפר 743 תושבים.