המנזר הירוק

המנזר הירוק עומד בעמק בורג'ומי, למרגלות מדרון מתון של רכס, בערוץ מיוער וצר. המבנה העיקרי של המכלול הוא בזיליקה בעלת שלוש ספינות, המתוארכת על פי סגנונה לסוף המאה התשיעית או למאה העשירית; כמה חוקרים מייחסים אותה לאמצע המאה התשיעית. הכנסייה גדולה למדי, ברוחב 14.5 מטרים ובאורך 19.2 מטרים. היא בנויה מאבן מסותתת גס ומאבני גוויל, ואילו העמודים, האומנות והקשתות עשויים מאבן מסותתת היטב בגוון ירקרק. את הספינה המרכזית מקיף מדרום וממערב מעבר היקפי רציף משני הצדדים; הקירוי המקורי השתמר רק מעל הספינה המרכזית. הכנסייה אפלולית, והאור חודר בעיקר דרך שני חלונות. הקירות חלקים מבפנים ומבחוץ, ללא כל עיטור, אך בספינה המרכזית, באפסיס ובעיקר על הקיר המערבי השתמרו שברי טיח עם שרידים דהויים של ציורי קיר, המתוארכים על פי סגנונם למאות השתים־עשרה–השלוש־עשרה.

מטרים ספורים מדרום־מזרח לכנסייה עומד מגדל הפעמונים בן שתי הקומות, המתוארך למאות החמש־עשרה–השש־עשרה: בקומת הקרקע קפלה קטנה, והקומה העליונה היא חדר פעמונים מעוטר בגילופים עשירים, שפתחיו המקומרים נשענים על עמודים מסיביים. בסמוך נותרו שרידים של תאי נזירים ישנים ומבני עזר. הכנסייה הראשית מוקדשת לגאורגיוס הקדוש, הספינה הימנית לספירידון הקדוש מטרימיתוס והשמאלית למלכה תמר הקדושה. תושבי המקום קוראים לו המנזר הירוק בזכות היער הירוק המקיף אותו.

תולדות המנזר אינן ידועות במלואן. לדעת חלק מהחוקרים בנו אותו כריסטופור ותאודור, תלמידיו של גריגול הקדוש מחנדזתה. במאה השש־עשרה, בעת פלישותיו של השאה טהמאספ, נבזז המנזר, ונזיריו עונו ונרצחו; לפי אמונה מקומית קיבלו אבני הנחל הסמוך גוון אדמדם לאחר הטבח. במאה השמונה־עשרה, כשמלחמות בלתי פוסקות ושוד רוקנו את עמק בורג'ומי, ננטש המנזר והלך והתמוטט. באמצע המאה התשע־עשרה ראה אותו האדריכל מ. שרווינסקי ושרטט אותו.

ביוני 1911 כתב וסיל טגנאשווילי, דוור מאחלציחה, לאקוותימה תקאישווילי שארכאולוג כלשהו, שהובא לבורג'ומי בפקודת מושל בורג'ומי, מיכאיל ניקולאייביץ', הגיע עם שומרים למנזר הירוק ולקח משם לפארק של בורג'ומי אבן גדולה ועליה דמויות של נסיכים וכתובות באסומתוורולי, מתוך כוונה להעבירה למוסקבה. תקאישווילי כתב לרומנוב, ובאמצעות אדם בשם מוחרנסקי קיבל תשובה שזה לא ידע דבר על העניין. כיום הכתובות נחשבות אבודות.

בשנת 1978 נערכו במנזר עבודות שיקום לפי תוכניתו של א. צ'יקאידזה: הכנסייה נוקתה מהאדמה שנערמה בה ושבה, ככל האפשר, לצורתה המקורית; בשנת 1988 היא שוקמה. מנובמבר 2003, בברכת המטרופוליט סרפימה (ג'וג'ואה) של בורג'ומי ובקוריאני, חזרו למנזר חיי הנזירות, ובעקבותיהם זרם של עולי רגל. ב־7 בנובמבר 2006 הוענק לכנסייה ולמגדל הפעמונים מעמד של אתרי מורשת תרבות בלתי ניידים בעלי חשיבות לאומית. בשנת 2012, בעת עבודות ניקוי, מצאו הנזירים אבן אנטפיקס ועליה צלב על כן; משלושה צדדי הצלב עוברת כתובת אסומתוורולי בת שתי שורות בכתב ראי, „גאורגיוס הקדוש“, המאשרת שהכנסייה הוקדשה לגאורגיוס הקדוש מלכתחילה.

המנזר נמצא בכפר צ'יתחווי, כ־10 קילומטרים בכביש ממרכז בורג'ומי (כ־19 דקות ברכב). מבורג'ומי יש לנסוע בכיוון אחלציחה; את 1,200 המטרים האחרונים מהכביש הראשי עד המנזר אפשר לעבור ברגל או ברכב פרטי. זהו מנזר נזירים פעיל; את זמני התפילות ואת כללי הלבוש בדקו במקום.