דיוסקוריאס

דיוסקוריאס (ביוונית Διοσκουριάς) היא עיר עתיקה על חוף הים השחור של קולכיס, במקומה של סוחומי של ימינו; שרידיה משוערים במרכז העיר, ובעיקר על קרקעית מפרץ סוחומי בין שפכי הנהרות אדזאפש ובסלטי (באסלה). באמצע המאה השישית לפני הספירה ייסדו יוונים ממילטוס את המושבה במקומו של יישוב קולכי מקומי מן האלף השני ומראשית האלף הראשון לפני הספירה; כלי החרס היווניים שנמצאו באשרה קדומים במאה שנים מן החומר ממפרץ סוחומי, ולכן ייתכן שמרכז ההתיישבות היוונית המוקדמת היה שם. העיר נקראה על שם הדיוסקורים, התאומים קסטור ופולוקס בני לדה; פומפוניוס מלה סבר שהדיוסקורים עצמם ייסדו אותה, וסטרבון ופליניוס שייסדו אותה רכביהם, הספרטנים אמפיטוס וקרקיוס.

העיר הייתה מרכז מסחר בין יוון לשבטים המקומיים: ייבאה מלח ומוצרים יווניים וייצאה עצים, פשתן וקנבוס; היא הייתה גם המרכז הראשי של סחר העבדים בקולכיס. סטרבון מתאר את דיוסקוריאס כראשית המצר שבין הים הכספי לפונטוס וכשוק משותף של שבעים עמים; פליניוס, בהסתמך על טימוסתנס, מדבר על שלוש מאות לשונות ועל 130 מתורגמנים שבאמצעותם ניהלו הרומאים עסקים. במאה השנייה לפני הספירה עברה העיר לממלכתו של מיתרידטס השישי מפונטוס, שמרה על חוקתה העירונית וסביב שנת 100 לפני הספירה טבעה מטבעות ברונזה עם כובעי הדיוסקורים, כוכבים ותירסוס של דיוניסוס, ועליהם הכתובת ΔΙΟΣΚΟΥΡΙΑΔΟΣ; בשנים 65–64 לפני הספירה מצא כאן מקלט מיתרידטס, שנרדף בידי הרומאים. ביבשה השכבות הנמוכות ביותר שאליהן הגיעו הארכאולוגים הן מן המאות הראשונה והשנייה לספירה, ואילו שרידי המגדלים והחומות של סבסטופוליס נמצאו מתחת למים. האמפורות, המטבעות, המצבות והנשק שנמצאו במפרץ שמורים במוזיאון הממלכתי של סוחומי; 12 מטבעות שנטבעו בדיוסקוריאס שמורים במוזיאון סימון ג'אנאשיה בטביליסי.

בראשית הספירה פקדה את העיר קטסטרופה, הנקשרת לרעידות האדמה העזות שפקדו אז את חוף הים השחור. בימי הקיסר אוגוסטוס קיבלה העיר את השם סבסטופוליס; במאה הראשונה מתאר אותה פליניוס כנטושה כמעט, ובכל זאת בשנות ה־130, בימי אריאנוס, עמד כאן חיל מצב רומי. לפי גרגוריוס מניסה חיו בעיר נוצרים בסוף המאה הרביעית. בשנת 542, בראשית מלחמת לאזיקה, פינו הרומאים את העיר והרסו את מצודתה כדי שלא תיפול בידי הפרסים; בשנת 565 שיקם יוסטיניאנוס הראשון את החומה ועיטר את סבסטופוליס ברחובות ובבניינים. לפי ג'ואנשר בזז את העיר מרואן החירש בשנת 736; מאז חיה בשם צחומי.

חקר דיוסקוריאס מתחיל בשנת 1712, כשהנוסע הצרפתי אוברי דה לה מוטריי ראה כאן כמה עמודים וראש פסל פגום וקנה מתושבי המקום מטבע שנטבע בדיוסקוריאס; בשנת 1833 תיאר פרדריק דובואה דה מונפרה את תולדות החוף לפי המקורות העתיקים. בשנת 1870 הציע ו' י' צ'רניאבסקי לראשונה שדיוסקוריאס שכנה במקומה של סוחומי, ועם רומול פרנדל איתר שרידי מבנים על קרקעית המפרץ; בשנת 1886 חשפה החברה הארכאולוגית של מוסקבה בראשות ולדימיר סיזוב שכבות תרבות מן המאות החמישית–השלישית לפני הספירה על חוף המפרץ ולא מצאה זכר לדיוסקוריאס בסקורצ'ה, ובכך אישרה את תאוריית סוחומי; בשנת 1892 מצא צ'רניאבסקי שבר לוח ועליו כתובת המעידה על שהותו בעיר של הלגאט הרומי פלאוויוס אריאנוס. בשנת 1953 נמצאה מתחת למים בשפך הבסלטי מצבת שיש, אישה עם שני ילדים על לוח של 157 על 92 סנטימטר משיש אפור־מנומר שאינו מצוי במקום; מיכאיל טראפש ואוטר לורדקיפנידזה חקרו אותה ותיארכו אותה לשנים 430–420 לפני הספירה. העיר כמעט לא נחקרה: החפירות ביבשה החלו רק בשנות ה־1980 ונקטעו במלחמת 1992–1993.

כמעט דבר מדיוסקוריאס אינו נראה: העיר מונחת על קרקעית הים, וביבשה תופס את מקומה מרכז סוחומי, שבו השכבות הנמוכות ביותר שאליהן הגיעו הארכאולוגים הן מן המאות הראשונה והשנייה לספירה. את התקופה העתיקה פוגשים במוזיאון הממלכתי של סוחומי, שבו מוצגים הסטלה משנת 1953, אמפורות ומטבעות; מטבעות דיוסקוריאס שמורים גם במוזיאון סימון ג'אנאשיה בטביליסי.

אבחזיה היא שטח כבוש. לפי החוק הגאורגי הכניסה לאזור חוקית רק דרך מעבר אנגורי; כניסה מרוסיה היא הפרה של החוק הגאורגי. בדקו את תנאי התנועה העדכניים לפני הנסיעה.