נוקלקווי (ארכאופוליס)

נוקלקווי, "מקומה של עיר שהייתה" במינגרלית, היא עיר־מבצר היסטורית בעיריית סנאקי, 15 קילומטר מסנאקי בדרך למרטווילי, בקצה הצפוני של מישור קולכיס על הגדה השמאלית של הטחורי. היסטוריונים ביזנטיים כינו אותה ארכאופוליס, "העיר העתיקה", והכרוניקות הגאורגיות ציחגוג'י, מבצרו של קוג'י, האריסתאווי של אגריסי שבנה אותו בראשית המאה השלישית לפני הספירה; חוקרים אחדים זיהו אותה גם עם איאה, בירת קולכיס במיתוס הארגונאוטים. המבצר שלט על מעבר הטחורי ועל המפגש עם הדרך לצ'חורוצקו.

האתר משתרע על כעשרים הקטר בשלושה חלקים: העיר התחתית הראשית על גדת הנהר, רובע חיל המצב במדרון והמצודה על הפסגה, יותר משלושה הקטר עם שני מגדלים, שאחד מהם, ה"ג'יחה", צפה על מישור קולכיס ועל הצפון. הביצורים עוקבים אחר פני השטח: מצד הנהר והצוקים חומה אחת, מצד מזרח הנגיש שלוש חומות מקבילות, וחומה המחברת את העיר העליונה והתחתית. בעיר התחתית חשפו החפירות ארמון של מלכי אגריסי מן המאה הרביעית, בזיליקה בעלת שלוש סטראות מן המאה החמישית, בזיליקה קטנה מראשית המאה השישית שהוסבה לאחר מכן לכנסייה כיפתית (כנסיית ארבעים הקדושים), ארמון מלכותי שני בן שלוש קומות, שער עם מגדל ושני מרחצאות, שאחד מהם מבנה גדול ומורכב עם חימום מרכזי. הבניינים מאבן מסותתת או מעובדת קלות; מתחת לשכבות המאות הרביעית–השישית מונחות כמה שכבות יישוב ונטישה מן המאה השמינית עד השנייה לפני הספירה, ובחפירות עד 3.5 מטר של משקעים מרובדים.

החפירות הניבו חומר עשיר: חרס מקומי ומיובא, ובו אמפורות מן המאות הרביעית–השביעית, בית קברות של קבורות בפיתוסים מן המאות הרביעית–השלישית לפני הספירה, שבהן הונח טטרי קולכי בפי המתים, קנתרוס הלניסטי וכוס שחורת זיגוג, צמידי ברונזה וחרוזים, חותם עופרת עם מונוגרמה צלבית, ראשי חץ וחנית, מטבעות נחושת וזהב, ומטמון של 23 סולידים של זהב שנטבעו בשם הקיסר הביזנטי מאוריקיוס (582–602). במקום פועל המוזיאון־שמורה הארכאולוגי של נוקלקווי, ובגדה הימנית של הטחורי נובעים מעיינות חמים טבעיים.

עקבות חיים בנוקלקווי ניכרים מראשית האלף הראשון לפני הספירה ונעשים אינטנסיביים מן המאות החמישית והרביעית לפני הספירה. במאות הרביעית–השמינית היה ציחגוג'י בירת ממלכת אגריסי ואחת הזירות העיקריות של מלחמת לאזיקה בשנים 542–562: לביזנטיון וללאזיקה היה זה המבצר המרכזי ששמר על הממלכה מפני התקפות הסאסאנים, הפרסים והאיברים; הפרסים הסתערו עליו שלוש פעמים וכבשוהו רק בשלישית, בשנת 554, אך הכוחות הביזנטיים והלאזיים החזירוהו במהרה, וכישלון הפרסים להחזיק בו עלה להם בסופו של דבר בשליטה על לאזיקה. בשנים 737–738 הרס המצביא הערבי מרואן החירש את העיר, ותושביה נמלטו לעבר האנגורי או נספו; ציחגוג'י הצטמק לכפר קטן. במאה השש־עשרה בנה כאן נסיך אודישי ארמון, ומן המאה השש־עשרה עד השמונה־עשרה הייתה נוקלקווי מעון של בית דדיאני.

החקר המודרני של האתר החל בשנים 1833–1834 עם השווייצרי פרדריק דובואה דה מונפרה, שזיהה את החורבות עם הארכאופוליס של הביזנטים ובה בעת עם איאה הקולכית; בשנות ה־1840 חפר כאן בעצמו דוד דדיאני, נסיך מינגרליה, והציג את הממצאים בארמונו בזוגדידי. בחורף 1930–1931, ביוזמת איוואנה ג'ווחישווילי, איתרה משלחת גרמנית־גאורגית בראשות אלפונס־מריה שניידר מפרייבורג את קו החומות, חפרה כארבעים תעלות סקר ומגדל אחד, ובמטמון של סולידים של זהב מימי הקיסר מאוריקיוס אישרה את הזיהוי עם ארכאופוליס, אם כי שאלת איאה נותרה פתוחה, ורוב החוקרים מזהים את איאה עם קוטאיסי. בשנת 1973 הוקמה משלחת ממלכתית בראשות פרמן זקראיה, שערכה חפירות נרחבות ושימור עד ראשית שנות ה־1990, כשהתפרקות ברית המועצות והמהומות האזרחיות קטעו את המימון ופגעו בבסיס המשלחת. בשנת 2001 חידשו דוד לומיטשווילי ממוזיאון ג'אנאשיה ואיאן קולווין מאוניברסיטת קיימברידג' חפירות בהיקף גדול: המשלחת האנגלו־גאורגית, שבראשה עומדים מן הצד הבריטי קולווין ופול אווריל ומן הצד הגאורגי ניקולוז מורגוליה, ציינה בשנת 2020 עשרים שנה והכשירה כ־250 סטודנטים גאורגים ובריטים; עונות 2001–2010 פורסמו בכרך נפרד בשנת 2014. ב־7 בנובמבר 2006 הוכרז האתר אתר מורשת תרבות בלתי נייד בעל חשיבות לאומית.

נוקלקווי נמצאת 15 קילומטר מסנאקי בדרך למרטווילי; מבני העיר התחתית, הבזיליקה, המרחצאות והחומות שוכנים על גדת הנהר, והמצודה ניצבת על הרכס שמעליהם. המוזיאון הארכאולוגי במקום מציג את הממצאים. בגדה הימנית של הנהר נובעים מעיינות חמים טבעיים.